רב: הרב יהושע ויצמן

בראשית רבה (וילנא) (פרשת נח) פרשה לא סימן ה ה קץ כל בשר בא לפני, הגיע זמנם להקצץ, הגיע זמנן לעשות בתה, הגיע קטיגורים שלהן לפני כל כך למה כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה היא גזל, א"ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה, וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, […]

פרשת דברים נקראת תמיד לפני תשעה באב. יש להביא בהקשר לכך את דרשת חז"ל (איכה רבה פרשה א', א'): "איכה ישבה", שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'", ישעיה אמר (ישעיה א'): "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד". אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה […]

איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן טו רבי חנינא בר פפא פתח (משלי ט') יוסר לץ לוקח לו קלון, א"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע סופו להתבזות ממנו שנאמר יוסר לץ לוקח לו קלון, הוא דעתיה דר' יצחק דא"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בא"י כאלו מעמיד ליסטים, ובחוצה לארץ מעמיד עבד, ארשב"ל כתיב (שם /משלי/ כ') כבוד לאיש שבת מריב, אמר הקדוש ברוך הוא כבוד היה לי אלו לא נזדווגתי לאומה זו, את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין או"ה היה […]

הנביא ירמיהו אומר ביטוי, שמלוה את עם ישראל במשך דורות רבים, כפי שעולה מדברי חז"ל (ירמיהו ט', י"א-י"ב): מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ. המחשבות הללו התעוררו אצלי בעקבות חורבן גוש קטיף. היה עיתונאי חרדי שציטט מדרש של חז"ל (איכה רבה פתיחתא ב'): רבי אבא בר כהנא פתח: "מי האיש החכם […]

בפרשתנו נמצאת פרשיה מיוחדת שיש מקום לעיין בה – סיפור בני גד ובני ראובן. הפרשה מתחילה בתיאור (במדבר ל"ב, א'): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. ובעקבותיו באה הבקשה של בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב, ב'-ה'): וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי […]

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי כט, ט): אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן כָּל מִי שֶׁהוּא דָן אֶת טִפֵּשׁ, הוּא עַצְמוֹ נִדּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חָכָם נִשְׁפָּט, שָׁפַט אֵין כְּתִיב, אֶלָּא נִשְׁפָּט. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. אֶת אִישׁ אֱוִיל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כב): כִּי אֱוִיל עַמִּי. וְרָגַז וְשָׂחַק, רָגַזְתִּי וְאֵין נָחַת, שָׂחַקְתִּי וְאֵין נָחַת. רָגַזְתִּי עֲלֵיכֶם בִּימֵי […]

מי לא רוצה לראות נחת מהילדים? הפסוק במשלי נותן את הדרך לכך (משלי כ"ט, י"ז): יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ. היום אסור לומר את מה שהפסוק אומר… האם מותר לייסר את הבן? כך גם פסוק דומה (משלי י"ג, כ"ד): חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. בעבר, פסוקים אלו התפרשו כפשוטם. כיום יש להבין זאת במוסר בדברים, ולא בשוט. אם תייסר את הבן – הוא יתן לך מעדנים. משמע שאם לא תייסר אותו, אלא תתן לו מעדנים – הוא […]

אחד העניינים בפרשה הוא סיפור בנות צלפחד שבאו אל משה לבקש את נחלת אביהן. התורה מדגישה (במדבר כ"ו, ל"ג): וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה. זו מציאות מיוחדת, שהובילה להלכה שאפילו משה לא ידע – מה הדין של ירושת בת במקום שאין בנים. בצורה פשוטה חשב משה שרק בנים יורשים, ואם אין בנים – תעבור הירושה לאחים או לאב. התורה מחדשת, שכאשר אין בנים – הבנות יורשות. האם […]

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי כה, יח): מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן וגו', מֵפִיץ, עַל שֵׁם (דברים כח, סד): וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים. וְחֶרֶב, עַל שֵׁם (ויקרא כו, לג): וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב. וְחֵץ שָׁנוּן, עַל שֵׁם (יחזקאל ה, טז): בְּשַׁלְּחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב, הַכֹּל לְמִי, לְאִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (משלי כה, יט): שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁבָּאתָ לִרְעוֹת אוֹתָנוּ […]

התייחסות מעניינת לפרשת השבוע, אנו מוצאים בגמרא במסכת ברכות (ברכות נ"ה ע"ב): האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (=מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו (=יעמוד לפני הכהנים בשעה שפורסים את כפיהם), ולימא הכי (=ויאמר כך): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים […]

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לא סימן ד ד דבר אחר קץ כל בשר, כתיב (איוב לה) מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים, מרוב עשוקים יזעיקו, אלו הנעשקים, ישועו מזרוע רבים, אלו העושקים, אלו רבים על אלו, ואלו רבים על אלו, אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו בחימוס דברים, עד שנתחתם גזר דינם ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם.