המאגר התורני – חיפוש מתקדם

קהלת רבה פרשה ג', י"ב שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל ניתן להידרש. "מה יתרון העושה וגו'", אמר שלמה: הואיל ועתים עתים הן לכל, מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה. דבר אחר, "מה יתרון", כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה. אמר ר' יצחק בר' מריון: "וצדיק באמונתו יחיה", (שצדיק באמונתו יחיה) אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה, אמר הקב"ה: בתחלה הרגתי בכורי מצרים, שנאמר: "ויהי […]

תורת יחסי הכוחות האם תצליח מדינת ישראל להחזיר את כח ההרתעה של צה"ל?ראש הממשלה והרמטכ"ל אומרים ש"אין פתרון צבאי לטרור", ותפקידו של הצבא הוא להכין את הקרקע למשא ומתן מדיני. אויבינו, להבדיל, חושבים שהפתרון ל"בעיית פלשתין" הוא צבאי.במצב זה, התוצאה נקבעת מראש, על פי "תורת המשחקים" (או בשם הראוי: "תורת הכוחות", שהרי לא במשחקים עסקינן…). מי שמוכן למסור את נפשו באמת והוא מקרין עוצמה ונחישות – גדולים הסיכויים שלא יצטרך לעשות זאת בפועל. מי שמפחד ואינו מוכן למסור את נפשו […]

שיחה במקלט – תדרוך יומי בימים כאלה אנו נזכרים בדבריו של הרב קוק זצ"ל (אורות עמ' י"ג): כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח… ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. דברים אלה מבוססים על מדרש חז"ל (בראשית רבה פרשה מ"ב, ד'): אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם […]

קהלת רבה פרשה ג', י"א ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל. "עת ללדת ועת למות", אמר הקב"ה: לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני, דכתיב: "ומולדותיך ביום הולדת", "ועת למות", דכתיב: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", "ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה וגו'". "ועת לטעת", שנאמר: "ונטעתים על אדמתם", "ועת לעקור נטוע,, דכתיב: "ויתשם ה' מעל אדמתם". "עת להרוג", דכתיב: "ויהרוג כל מחמדי עין", "ועת לרפוא", דכתיב: "הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו'". "עת לפרוץ", דכתיב: "ופרצים תצאנה […]

קהלת רבה פרשה ג', ד'2-י' "עת לטעת", בשעת שלום "ועת לעקר נטוע", בשעת מלחמה. "עת להרוג", בשעת מלחמה "ועת לרפוא", בשעת שלום. "עת לפרוץ", בשעת מלחמה "ועת לבנות", בשעת שלום. "עת לבכות", בשעת האבל "ועת לשחוק", אחר האבל. "עת ספוד", בשעת האבל, "ועת רקוד", אחר האבל. "עת להשליך אבנים", בשעה שאשתך טהורה, "ועת כנוס אבנים", בשעה שאשתך טמאה. "עת לחבוק", אם ראית כת של צדיקים עומדים – עמוד וחבק ונשק וגפפם, "ועת לרחוק מחבק", אם ראית כת של רשעים – […]

שותף או לקוח? מפורסם הדבר, שההופעה הראשונה של מילה בתורה – שם יסודה ועניינה.המילה "אני" מופיעה לראשונה בפסוק1: וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. על דרך הדרוש ניתן לומר: כאשר חל "ואני" – האדם מחפש רק את עצמו ואת תועלתו האישית, הרי שהתוצאה היא: "הנני מביא את המבול". הפעם השניה בה מופיעה מילה זו היא בהמשך פרשת נח2: וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת […]

קהלת רבה פרשה ג', ד' 1 דבר אחר, "עת ללדת", מעת ללדת היא "עת למות", משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה. אם זכה – הוא משלים את שנותיו, אם לאו – פוחתין לו מהם, דכתיב: "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה", כך דברי ר' עקיבא, ורבנן אמרין: אם זכה – מוסיפין לו על שנותיו, אם לאו – פוחתין לו משנותיו. אם זכה מוסיפין לו, שנאמר: "הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה". אמר להון: משלו מוסיפין, […]

קהלת רבה פרשה ג', ג' דבר אחר, "עת ללדת וגו'", ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה. אמר ר' שמואל בר נחמן: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו', ובשלשה דברים אנשים מתים: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו. דאמר ר' לוי: בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג: השרוי בבית המרועע, והמהלך בדרך יחידי, והמפרש בים הגדול. ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה הוה מפקד […]

קהלת רבה פרשה ג', ב' "עת ללדת ועת למות". אמר ר' ברכיה: הרי כל חכמתו של שלמה שאמר "עת ללדת ועת למות", מה הוא, אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי. "עת ללדת ועת למות", בשעה שהאשה יושבת על המשבר אינון צווחין לה חייתא, ולמה אינון צווחין לה חייתא, שהיא מייתה וחייה, ולמה אינון צווחין לה מחבלתא, דהיא ממשכנא בידוי דמיתה, היך מה דאת אמרת: "אם חבול תחבול שלמת רעך וגו'". ר' סימון […]

קהלת רבה פרשה ג', א' "לכל זמן ועת לכל חפץ", זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן", וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר: "ויגרש את האדם וגו'". זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר: "בא אל התבה וגו'", וזמן היה לו לצאת, שנאמר: "צא מן התבה וגו'". זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר: "ואתה את בריתי תשמור", וזמן היה לבניו להמול מהן, שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר: "כי מולים היו כל […]