המאגר התורני – חיפוש מתקדם

החיים משחק או עבודה יש שואלים האם החיים זה משחק או עבודה? לכאורה, ברור שזה עבודה. אך יש מקום להתבונן בצדדי שאלה זו. הרובד הפשוט הוא השאלה האם החיים נועדו לשחק ולהנות או שהחיים נועדו לעבודה, לשליחות? המסילת ישרים בפרק א' אומר "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה". אך יש בעלי שכל שלא מבינים כך […]

'ההלכה בספק' שאלות: א. הקשו האחרונים על לשון הגמרא ב"תניא דמסייע לך": "הספיקות נכנסין לדיר להתעשר, ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אמאי נכנסין לדיר, נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן". לשון זו 'ממונו של כהן' קשה, שהרי הוא נמצא בבית הבעלים וכל זמן שלא תפס הכהן הרי הם של הבעלים, ואם משום ספק שמא יתפוס הכהן, אין זה נקרא "ממונו של כהן' אלא ספק ממונו, ועוד הרי עתה הוא ודאי שלו ואם יעשרנו כבר לא תועיל תפיסת […]

מרא קמא ומוחזק בקונטרס הספקות כלל א' כתב: "וראוי להתבונן חזקת מרא קמא בממונא מנלן דאזלינן בתרה בשלמא חזקת ממון מהסברא שמיע להו כדאמרי בריש הפרה סברא הוא וכו' אבל חזקת מרא קמא שאין שום אחד מוחזק בו שיד שניהן שוה בו מנלן דלוקמה בחזקת מרא קמא ועל אידך שדינן לאתויי ראיה ואפשר לומר דחזקת מ"ק בממון מכח חזקה קמייתא דאיסורא הוא דאתיא. וכמו דבכל ס' איסורא מעמידין הדבר בחזקת מה שהיה בתחילה קודם שנולד הספק בין להתירא בין לאיסורא… […]

גדרי ספק המשנה למלך בפ"ב הל' א' מהל' טומאת צרעת כתב וז"ל: "ואפשר לומר דלא שייך לומר אוקי גברא אחזקתיה אלא בספק במציאות ואמרינן אוקי גברא אחזקתיה, אך בודאי נעשה מעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמרא רחמנא למשה לא שייך לומר איקו גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני". דברי המשנה למלך יתבארו על פי הסברות השונות בדין ספק. ישנן שתי גמרות המתייחסות באופן שונה לספק:בקידושין דף עג […]

עצירת גשמים הרמב"ן על הפסוק "לא כארץ מצרים… למטר השמיים תשתה מים" (דברים י"א, י"א-י"ב) מסביר שישנה תכונה מיוחדת לארץ ישראל מכיון שהיא 'שותה' מן השמיים. מלבד הסיבה הטבעית קיים כאן יסוד שזו ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה ואם לא שומרים מצוות מתקיים ח"ו 'ואבדתם מהרה מעל הארץ'. אולם יש בדבר פאן נוסף והוא ההבדל מהיכן מגיעים הדברים. האם אנו משקים מהארץ או מן השמיים? במצרים "והשקת ברגליך כגן הירק", השפע הגשמי הוא עניין חומרי והכל נעשה מלמטה, מהארץ. […]

'ההוא רעיא' (ה.) "ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו א"ר זירא אם איתא לדר' חייא קמייתא משתבע אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא השתא נמי דליתא לדר' חייא נחייביה מדרב נחמן דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא […]

ראיית העיניים – 'חפץ לב' האומנם? על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו, ב') כותב הספרי: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – זו מינות, "ואחרי עיניכם" – זו זנות. הספרי מבאר שאם תתן למחשבות לרוץ, באופן טבעי הם יובילו אותך לזנות, למינות. הרמב"ם מגדיר את "ולא תתורו אחרי לבבכם" כמצות לא תעשה מ"ז. במניין הקצר של המצוות שם הרמב"ם את הדגש באיסור על "אחרי לבבכם", שלא ללכת אחרי מחשבות הלב, לתת למחשבות גבול. נראה שהרמב"ם מבין שראיית העין […]

מתנות עניים (כא:) "יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש… ת"ש מאימתי כל אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה". בסוגיא דיאוש שלא מדעת הביאו את המשנה בפאה פ"ח מ"א "מאימתי כל אדם מותרין בלקט.." ומכאן […]

ההקשבה ישנם במשלי שני פסוקים המשלימים אחד את השני. הפסוק הראשון "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). את הפסוק הזה דרשו חז"ל בשבת על ר' ירמיה שקם באמצע הלימוד להתפלל. והפסוק השני "אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כ"א, י"ג). הפתיחה של שני הפסוקים דומה אך הסיום שונה. "מסיר אוזנו משמוע תורה" מתייחס לאדם שלא מקשיב לדברים הנמצאים מעליו, לתורה שממנה יונקים את היראה, דרך החיים, המוסר וכו'. הביטוי 'מסיר אוזנו' הוא […]

כפירת שעבוד קרקעות (ד:) "לעולם שתים פטור והילך חייב ושאני הכא דמסייע ליה שטרא אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות". שאלות 1. הקשה הרשב"א: "וקשיא לי השמעתין דהא שטרא שיעבוד קרקעות הוא והיכי מותיב מינה, אע"ג דפרקינן אי נמי משום דהויה שטר שיעבוד קרקעות הא ודאי משמע דלאו לדחויי טעמא קמא קאתי אלא לארווחי טעמיי ואיתא להאי ואיתא להאי". הרשב"א הקשה כיצד הקשו על מ"ד הילך חייב שיתחייב שבועה אף כאן, הרי […]

הילך (ד.) "דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך – חייב. מאי טעמא – הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית. והא הכא כיון, כיון דתפיס – [אנן סהדי דמאי דתפיס] הילך הוא, וקתני ישבע. ורב ששת אמר: הילך פטור. מאי טעמא – כיון דאמר ליה הילך, הני זוזי דקא מודי בגוייהו – כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמישים – הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת […]

האדם יש לברר את המושג "אדם". יש בספרי הפנימיות ישנן שתי הקשרים למילה אדם: 1. מלשון אדמה.2. מלשון "אדמה לעליון" (ישעיהו י"ד, י"ד). המהר"ל מתייחס לדימוי אדם מלשון אדמה. בשניהם קיים הסוד של ההוצאה מן הכח אל הפועל באופן תמידי. האדמה היא כולה בכח ומוצאים אותה לפועל כל הזמן על ידי: עיבודה, זיבולה וכו'. היציאה מן הכח אל הפועל נעשית בדרך של עבודה. כך גם האדם, הוא נברא חסר, לא מושלם, בכח בלבד, והוא תמיד יכול להוציא אל הפועל – […]

נאמנות אדם על עצמו לקרבן סוגיא ב"מ ג ע"ב: "מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן וכו'". בכריתות ריש פרק אמרו לו איתא: "שנים אומרים אכל [=חלב] והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב. אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור". בגמ' י"ב ע"א: "איבעיא להו מ"ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו". […]

הודאת בע"ד ( דף ג:) הגמרא מסבירה את הק"ו של ר' חייא ואומרת: "ומאי ק"ו ומה פיו שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה ופיו אין מחיבו ממון והא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי מאי ממון קנס". שאלות על הק"ו: א. 'ודקארי לה מאי קארי לה' מה הס"ד שפיו אינו מחייבו ממון? ובאחרונים הקשו בשני אופנים, יש ששאלו (שיטה מקובצת בשם מהר"י אבוהב), הרי אותו מקור שמחייב שבועה – דין מודה במקצת […]

ר' חייא קמייתא דיון בדברי ר' חייא "תני ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמישים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מקל וחומר". יש להגדיר את דברי ר' חייא מה בדיוק המקרה עליו הוא מדבר ואיזה דין בא הוא לחדש.ומצאנו שני דרכים בראשונים כיצד להתיחס למילים "והעדים מעידים אותו שיש לו חמישים זוז" – האם בדווקא המקרה הזה שמעידין כגון שלא […]

ממון המוטל בספק דברי סומכוס דברי סומכוס בדין 'ממון המוטל בספק' נמצאים במשנה ב"ק מו. "מתני' שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה – משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה – משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד. גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי סומכוס, דאמר: ממון […]

צורת חזקה בסיסית – אדם לבוש בטלית ספרי דברים פיסקא טז ד"ה "ושפטתם צדק": "ושפטתם צדק, צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות, משל זה עוטף בטליתו וזה אומר שלי היא, זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא, זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא, לכך נאמר ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות". מהספרי למדים דין של המוציא מחבירו. והקשה על כך הנצי"ב שהרי כבר למדנו זאת מב"ק מו: ותירץ שזהו עוד […]