בבא קמא ל"ח – לימוד מקל וחומר
בבא קמא ל"ח: וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית. עי' תוס' וראשונים ששאלו הרי אזהרת "אל תצר את מואב" נאמרה קודם פרשת מדין. נראה שהקל וחומר […]
חולין (פ"ח ע"ב) – מצוות כיסוי הדם – לימוד מכלל הצריך לפרט
הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל הצריך לפרט מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. על מצות כיסוי הדם לאחר שחיטה כותבת הגמרא (חולין פ"ח): תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה גמרא ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה […]
מכות י"א (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
מכות י"א (ע"ב) אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. נראה שלצאת מעיר מקלט צריך כח גדול של רחמים יותר מאשר לא לגלות לעיר מקלט. אם מותו של כהן גדול מהווה כפרה ושפע של רחמים עד כדי יציאת רוצח בשוגג מעיר מקלטו, קל וחומר שמותו יהיה כפרה ושפע רחמים על מי שעדיין לא גלה, ויחסוך ממנו הגלות. הגלות היא בחינה של ענש ומיתת כהן גדול היא המכפרת. אכן אם נבין שהגלת […]
בבא קמא ע"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה
בבא קמא ע"ח (ע"א): … אי לבכור העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא? עי' בתורה שלימה שמות י"ג, י"ב הערה קמ"ז שהביא עשרה לימודים בגזירה שוה זו של "העברה" "העברה". מיוחד הוא הביטוי "והעברת כל פטר רחם לה'", וכבר פרשו רש"י על התורה ע"פ חז"ל, שהעברה הוא מלשון הפרשה. מתאימים הדברים גם ל"יעבור" דמעשר, שכן כל אחד מן הצאן העובר תחת השבט, כבר מופרש הוא […]
משמעות המצוות המסיימות ספר ויקרא
בכמה מצוות הזכרנו משמעות מצוות בכור, מעשר שני ומעשר בהמה ואף החרם נזכר. אלו המצוות המסיימות את ספר ויקרא: בכור, חרם, מעשר שני ומעשר בהמה. בכור1 מבטא היות ישראל בכור הקב"ה "בני בכורי ישראל" והבכורות נועדו לעבודת ה' על כן הבכור נאכל לכהנים עובדי ה'. כל ישראל בחי' בכורות ומתגלה הדבר בבכוריהם באדם ובבהמה מצד שייכות לכהנים. החרם2 מבטא שייכות מוחלטת של האדם וממונו להשי"ת. הדבר מתגלה כשאדם מחרים רכושו לה' שאז מאבד הוא את שלילתו המוחלטת של הרכוש "לא […]
קידושין ל"ו – לימוד מקל וחומר
קידושין ל"ו: משנה …והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים גמרא …אלא הזאה דבן עוף דאתיא בק"ו מבן צאן ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו להזאתו. הבדל יסודי יש בין צאן לבין עוף. בן צאן שחיטתו כשרה בזר וכל הפעולות נעשות בכלי והבהמה נמצאת במקומה והכהן מקבל הדם וזורקו. בבן עוף נעשית ביד כהן בעצמו ואינו עוזב את העוף. העוף נמצא בידיו כל זמן העבודה. יש […]
מכות י' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
מכות דף י' (ע"ב) רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים. בלימוד פרשת רוצח הבין רבי חמא בר חנינא שיש למצוא הנהגת הרחמים בפרשה זו שכולה דין. אכן מצא רחמים בפרשה במה שאמרה תורה "תכין לך הדרך" שיש להקל על הרוצח, בברחו לעיר מקלט, ומכאן ק"ו שהתורה מכינה הדרך לצדיקים להגיע למחוז חפצם הרוחני. זאת מצא בפסוק "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים […]
קידושין ל"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר
קידושין ל"ח (ע"א): תניא ר"ש בן יוחי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין לערלה בשתים. מלשונו של רשב"י משמע שיש משהו שמאחד את שלש המצוות הללו, ולא רק מונה אותם כרוכל […]
סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין מ' (ע"ב) – מ"א (ע"א): אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש דבי רבי תנא על דבר אשר ענה על עסקי […]
זהר אחרי מות (ע"ג) – לימוד מקל וחומר
זהר פרשת אחרי מות (דף ע"ג): רבי שמעון פתח, (שמות יב מג) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכתיב וכל עבד איש וגו', וכתיב (שם מה) תושב ושכיר לא יאכל בו, ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא, על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה, ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קדשים (דקודשייא), שמא עלאה דקודשא בריך הוא, על אחת כמה וכמה. נראה בביאור הק"ו על פי האר"י1 שחלק מעולם מונהג בדין וחלק ברחמים – […]