המאגר התורני

חגיגה פ"א ה"ב (ד:): א"ר לעזר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף כאן שלמים. נאמר שמחה ושמחת בחגך ונאמר שמחה בשלמים וזבחת שלמים "ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" (דברים כ"ז, ז') א. שלמים ראויים להיות נלמדים בג"ש שהרי עושה שלום בין הגוף – החומר, לבין הקדש – הרוח והנשמה, כג"ש שהיא בת"ת העושה שלום בין ימין לשמאל חסד וגבורה. ב. "ושמחת לפני ה' אלוקיך" – ארץ ישראל מקום השמחה (עי' בזהר ח"ג קי"ח:) […]

לשון הספרא בברייתא די"ג מידות: וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר. כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו מן הכלל לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר להקל עליו שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טען אחר שלא כענינו יצא להקל […]

דין שילוח טמאים ממחנה שכינה לשון הרמב"ם בספר המצוות: מצוה ל"א היא שצונו לשלוח הטמאים מן המחנה והוא אמרו יתעלה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב". וזה המחנה הוא מחנה שכינה. לשון הרמב"ם בהל' ביאת המקדש פ"ג ה"א, ב': מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". זה המחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה, שהוא מפתח עזרת ישראל ולפנים. ובהמשך דבריו בה"י: וכשם ששילוח טמאים מן המקדש בעשה, כך […]

ירושלמי כלאיים פ"ה ה"ג: איסי בן עקביה אמר אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה את אסור בתערובתן. בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו לא כל שכן את אסור לרכוב עליה. האר"י ביאר מידת קל וחומר שהיא הנהגה של דין לחוד ורחמים לחוד, וכל אחד נשאר בהנהגתו ולומדים מזה על זה שאם בהנהגת הדין יש קל, קל וחומר שיהיה הקל במידת הרחמים וכן להיפך. כלאיים שייך אפוא במיוחד להנהגת […]

סוטה ט"ז (ע"א): איבעיא להו אין שם עפר מהו שיתן אפר אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר כי תיבעי לך אליבא דבית הלל דאמרי מצינו אפר שקרוי עפר מאי אף על גב דאיקרי עפר הכא בקרקע המשכן כתיב או דילמא האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי תא שמע דאמר רבי יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר התורה אמרה בתער והלכה […]

נדרים י' (ע"ב): מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים תלמוד לומר קרבן לה' וקל וחומר ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה. יש לעיין בדברי הגמרא מדוע למדו דין הוצאת שם ה' לבטלה מקל וחומר והלא פסוק מפורש הוא כדברי הגמרא במסכת תמורה ד' (ע"א): … ואי אמרת בשלמא לקלל את חבירו אזהרתיה מהכא דכתיב לא תקלל חרש אלא אי אמרת מוציא […]

סוטה ט"ז (ע"א): דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה בדין טהרת מצורע נאמר (ויקרא י"ד, ט'): יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח. ולמדו שם בכלל ופרט וכלל שכל ששערו כנוס ונראה מגלח […]

שבת כ"ו (ע"ב): תני דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים ופירש"י: ופרט לך הכתוב באחד מהן – בטומאת נגעים כלל תחלה ואח"כ פרט "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" כלל "בבגד צמר כו'", פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי' במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים. כלל ופרט בגד הוא כלל. כולל הוא תפקידים רבי: כיסוי ערוה, חימום, ביטוי לשמחה כבגדי […]

בפרשת מצורע למדו שיעור הצרעת בבנין אב. נאמר בתורה (ויקרא י"ג, ט'-י"א): נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת. צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא. ולמדו חכמים (ספרא) שהפסוק "והיא הפכה שיער לבן ומחית בשר חי בשאת" לא בא ללמד על צורת הצרעת, שהרי אין דין שיהיו גם שיער לבן וגם מחיה, אלא בא הפסוק ללמד שיעור הצרעת והוא […]

נדרים י' (ע"א): אמר אביי שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי שמעון הצדיק ורבי שמעון הא דאמרן ורבי אלעזר הקפר ברבי דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא והדין […]