המאגר התורני

נאמר בתורה (ויקרא ג' ו'- י"א): ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה'… אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה'… והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה, לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. את שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן… והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'. על פסוקים אלו אמרו בספרא (דבורא בחובה פרק י"ח, פרשתא י"ד): משום רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר חדש החזירו הכתוב […]

סנהדרין פ"ד (ע"א) … אונן מנלן (שהוא באזהרה ולא במיתה ביד"ש) דכתיב "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" הא אחר שלא יצא חילל. אמר ליה רב אדא לרבא ונילף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה? מי כתיב ביה בגופיה? מכללא קאתי, הוי דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה. נראה מכאן סייעתא לדברי הנזיר בקול הנבואה דף פ"ה תחת הכותרת גזירה שוה – השוואה שמימית: המידה השניה […]

מנחות צ' (ע"ב): אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל תלמוד לומר וכי תעשה בן בקר בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה. ועי' בספרי שפרשו שם פסוקים אלו במידת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא. כשלומדים את הפסוקים בולטת מאד הנהגת מדה זו בפסוקים (במדבר ט"ו, א-ט"ז): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר […]

בכורות י' (ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור. הלימוד הוא עריפת חמור מעגלה ערופה האסורה בהנאה. כפי שביארנו (לעיל דף ו') החמור הוא אבי אבות הטומאה ודווקא בו יש סגולה פנימית המתבטאת בפדיונו בשה. אבל אם לא פודים אותו, מתגלה הטומאה דווקא בו בשיא הופעתה. דומה הוא לעגלה ערופה, אשר מעשה […]

סנהדרין פ"ח (ע"א): דתניא רבי יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור. הפסוק בצרעת הבגד הוא (ויקרא י"ג, נ"ה): וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו. ופרש"י עה"ת: בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה: קרחתו – שחקים ישנים ומפני המדרש שהוצרך […]

מנחות צ"א (ע"א): "ועשיתם אשה לה'" – כלל, "לפלא נדר או לנדבה" – פרט "לריח ניחוח" – חזר וכלל… מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. אף פסוק זה לכשעצמו בולט בהנהגת כלל ופרט וכלל. אף בפרשה זו אנו נדרשים לקשר שבין פרשת המרגלים הסמוכה, לפרשת נסכים. עיין בדברי ה"שם משמואל" לפרשת שלח (תרע"ב) שהביא דברי הספורנו שקודם חטא העגל […]

סנהדרין י"ד (ע"א): ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך. עי' יד רמ"ה שלמסקנה לר' יהודה ילפינן גזירה שוה "זקני" "זקני", מסמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור, למדידת הערים סביבות החלל בפרשת עגלה ערופה. נראה שלפי ביאור הרב קוק לגזירה שוה מבוארת הסוגיא. המילים המשותפות "זקני" "זקניך" מלמדות על קשר פנימי עמוק. "זקני העדה" הסומכים ידיהם על פר העלם דבר של ציבור, הם נציגי האומה כולה, והם […]

בכורות ו' (ע"א): ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה אמר רב פפא כל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא. כבר נשאלה השאלה אם אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד, מה צורך יש לנו בכלל. ותרצו, שאם לא הכלל היינו יכולים לראות בפרטים בחינת אב וללמוד בבנין אב, לכן יש את הכלל, ואז אין בכלל אלא מה שבפרט. וצריך עיון, שלכאורה אין צורך במידה זו […]

סנהדרין פ"ז (ע"א): תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים רבי שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים מאי טעמא דרבי מאיר גמר דבר דבר כתיב הכא כי יפלא ממך דבר למשפט וכתיב התם ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המילה "דבר" […]

מנחות צ"א (ע"ב): …או אינו אלא אפילו חטאת ת"ל ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה. נזיר בהשלמת ימי נזירותו מביא קרבנות שלמים, חטאת ואשם. הגמרא מבקשת ללמוד שאינו מביא נסכים על קרבנות החטאת והאשם. אכן צריך לימוד מיוחד. לחטאת ואשם נזיר, שכן אף שהם באים כחובה של חטאת ואשם, מ"מ ראשיתם היא הנדבה, שהנזיר נדבה רוחו אותו להיות נזיר, ועל כן […]