נזיר מ"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
נזיר מ"ו (ע"א): תנו רבנן ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי מאי טעמייהו דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי אימא עד דאיכא תרווייהו אי הכי גזרה שוה למה לי. נחלקו חכמים במדרש (ב"ר מ"ד ה'): רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר […]
נדרים ע"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
נדרים ע"ח (ע"א): נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר בשחוטי חוץ מה בשחוטי חוץ, אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות בפרשת נדרים. הראשונים שאלו על הגזירה השוה דסוגיין שלכאורה אין זה מופנה ויש שאמרו שהוא מופנה מצד אחד ובקרן אורה כתב שאף שלא מופנה ילפינן בג"ש. נראה לומר שכיון שהמילים "זה הדבר" מיוחדות לידרש בג"ש כמו שהתבאר1 על כן אף שאינו מופנה, עצם המילים מלמדות […]
שבועות ל"א – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה
שבועות דף ל"א: בפני בית דין ושלא בפני ב"ד כו': במאי קמיפלגי? אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי ר' מאיר סבר דון מינה ומינה מפקדון מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב. "ומינה" מה פקדון בין בבית דין ובין שלא בבית דין אף עדות בין בבית דין ובין שלא בבית דין. ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי […]
נזיר ד' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
נזיר ד' (ע"א): לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא ולאפוקי מדר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. הגזירה השוה של כהן ונזיר, נובעת ומלמדת על הקשר העמוק שבין כהונה לנזירות. הכהונה היא בחירה מלמעלה "כי בו בחר ה'" והנזירות היא בחירת האדם מלמטה להתקדש. […]
יומא נ"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
יומא דף נ"ד (ע"א) ותניא רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם. כבר מצאנו גזירה שוה "ברית" "ברית" בשם חברו של ר' יוחנן הלא הוא ריש לקיש בגמ' ברכות דף ה' (ע"א): והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר […]
ירושלמי ברכות (פ"ז ה"א) – ברכת התורה וברכת המזון – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. הגמרא בירושלמי ברכות (פ"ז ה"א): כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב בה לפניה (דברים לב) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו מה כתיב לאחריו ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אתיא שם שם לגזירה שוה מה […]
ספרי נשא (ה') – מצות סוטה – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה וכלל ופרט
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. דרשו בספרי (נשא פרשה ה'): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר' טרפון. ר"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה […]
פרשת סוטה – הכרת הטוב – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וכן ע"פ ביאור הנהגת קל וחומר טוב ורע. אמרו בספרי פרשת נשא (פיסקא ט"ו): "לצבות בטן ולנפיל ירך" ר' יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינה אלא בטנה וירכה של נבעלת כשהוא אומר "את ירכך נופלת ואת בטנך צבה" הרי בטנה וירכה של נבעלת, הא מא תלמוד "לצבות בטן ולנפיל ירך" זה בטנו וירכו של בועל. […]
מנחות צ"ג (ע"ב) – לימוד מבנין אב
הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. הגמרא במנחות צ"ג ע"ב אומרת ביחס לסמיכה על הבהמה בקרבנות: ובשתי ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא (ויקרא טז) וסמך אהרן את שתי יָדָו כתיב ידו וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר יָדָו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת והקשה בספר נחל האשכול על ספר האשכול (דבריו מובאים באור הישר בסוגיין) מהגמרא לעיל דף ל"ד בשם ר' עקיבא: כשהוא אומר […]
שני עדים כדוגמא לתהליך של ג' מידות הראשונות – לימוד מקל וחומר, מגזירה שוה ומבנין אב
לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע […]