סנהדרין כ"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין כ"ו (ע"א): "ועטך עטה" (ישעיה כ"ב) אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם "ועל שפם יעטה". וביקרא רבה (פי"ז, ג') בתוך עשרה דברים עליהם באים נגעים אמרו: ועל גוזל את הרבים משבנא שהיה נהנה מן ההקדשות ומנין שלקה בצרעת שנאמר (ישעיה כב) "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה" ואין ועוטך עטה אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג) "ועל שפם יעטה". כבר נתבאר באריכות עניינה של צרעת בכמה מידות שהתורה נדרשת בהן. […]
סנהדרין ל"ה (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין ל"ה (ע"ב): תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין ואמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם. לא בכדי קוראת הגמרא לדין מיתה בב"ד "רציחה", ללמדך שדין קשה הוא. אעפ"כ בשבת אין עונשין. גם לביעור הרע במידת הדין יש גבולות. שבת יום מנוחה יום בו הרע כביכול מבוער מן העולם "וכל דינין מתעברין מינה" "וכל שולטני רוגזין […]
בבא בתרא קכ"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא קכ"ג (ע"א): נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד. לשון "לדורות" צריכה עיון, שהרי גם בכורה שנאמרה ליוסף נאמרה לדורות. היה לה לגמרא לומר נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה במצות ירושה וכו'. נראה שמיוחדת בכורתו של יוסף שהיא מחברת בין אבות לבנים. יוסף הוא בן כאחד משבטי בני יעקב יוסף הוא גם בחי' אב שהרי בניו, אפרים ומנשה, אף הם משבטי ישראל. וזו לשון "פרי […]
מנחות ע' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
במשנה בדף ע' (ע"א) נאמר שחמשת מיני דגן יש בהם דין חדש וחיוב חלה ובע' (ע"ב) אומרת הגמרא: הני אין אורז ודוחן לא מנא הני מילי אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה כתיב הכא והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב התם לחם עוני והתם גופה מנלן אמר ריש לקיש וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא […]
מנחות ס' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות ס' (ע"ב): רבי שמעון אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח. נאמר בפרשת מנחות בדין הגשה (ויקרא ב', ח'): והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. הפסוק בפשוטו מדבר על המנחות הנזכרות בפרשה (סלת, תנור, מחבת ומרחשת), רבי שמעון לומד בגזירה שוה לרבות גם מנחת העומר שהיא מנחת ציבור ושונה מאלה הנזכרות […]
חולין קמ"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
חולין קמ"ב (ע"א): משנה לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה. בפשטות יש כאן קל וחומר מצוה קלה ומצוה חמורה. המצוה הקלה היא בהנהגת החסד והרחמים כדברי האר"י בביאורו למידת קל וחומר1. בנושא דידן הכוונה שאין דרישות מהאדם על מנת להגיע לקיום של שילוח הקן. אין צורך בהתגברות מיוחדת של היצר ולא במאמץ גדול אף לא בחסרון כיס. אעפ"כ […]
ספרא אמור ח' – לימוד מדבר הלמד מעניינו
ספרא אמור ח': (י) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת לה' – יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפיקודים, הם שבעת כבשים ושעיר האמור כאן, וכשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, אלא אלו קרבו בגלל לחם ואילו קרבו בגלל היום. שבעת הכבשים של פרשת אמור הבאים עם הלחם, לא הם שבעת הכבשים של פרשת פנחס הבאים במוסף חג השבועות. בספרא ובגמ' למדו זאת מהפרים והאילים של חג השבועות שני פרים ואיל אחד למוספין ובפרשת אמור עם הלחם פר אחד ושני אילים, […]
ירושלמי סנהדרין פרק שביעי ה'
ירושלמי סנהדרין פרק שביעי ה': מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. וכו' עיי"ש שנאמר ג"פ. נראה שהמידה שבה דרשו את הדין שבעבודת המולך הם רק ביוצאי ירכו, היא "דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כעניינו, יצא להקל ולא להחמיר". אין עוד מידה הנקראת יצא מן הכלל להקל, אלא זו בלבד. מתחילה יש להבין ענין עבודת המולך. רש"ר הירש ביאר עבודה זו בזו הלשון: משום […]
בבא בתרא ק"כ – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא ק"כ: צלפחד אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה באבות אין בבנים לא מאי משמע אמר רבא אמר קרא זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה אמר ליה רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה זה הדבר דשחוטי חוץ הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב לדורותם זה הדבר דראשי המטות הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה א"ל ההוא יליף זה זה מהתם האי נמי ליליף זה זה […]
בבא בתרא צ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא צ"ח (ע"א): א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך. הגזירה השוה "נוה" "אל נוה קדשך" עולה כבר מפשט הכתובים. מפרשי הפשט רש"י ומלבי"ם מבארים שמדובר בבלשצר ששתה יין בכלי המקדש ועל זה נאמר: ואף כי היין בגד גבר יהיר ולא ינוה (חבקוק ב', ה') היין ששתה הוציאו מדעתו עד שהזיד לחלל כלי המקדש (לשון מלבי"ם) מחשבתו הייתה שישתה יין […]