המאגר התורני

ראש השנה ל"ב (ע"א): רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן. הזיכרון לפני ה' מבטא את האידיאל. בימי השמחה בהקרבת הקרבנות במקדש תוקעים בחצוצרות לבטא את רוממות הקדושה והקשר אל הקב"ה. הדברים עולים לזיכרון לפני ה' אלוקינו ומצטרפים אל הקדושה ונצרבים בתוכן הפנימי של העולם והעולם הולך ומתבסם, הולך […]

ספרא אמור פרשתא י' הל' ה': יניפנו הכהן בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן. ע' מנחות דף ס"א שלמדו ממקורות אחרים על תנופה שהיא בכהן. כתב האר"י בהנהגת בנין אב: מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התתפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד: מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב מב' כתובים, שהם נצח והוד. התפארת נמצאת למעלה מנצח והוד נוטה אליהם על מנת […]

ביצה כ' (ע"א): תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה אמר ליה דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן […]

ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל (פרשה א'): מבנין אב משני כתובים כיצד, לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות, הצד השוה שבהן שהם בצו מיד ולדורות, אף כל דבר שהוא בצו יהא מיד ולדורות. הנהגת בנין אב משני כתובים נתבארה בדברי האר"י זו לשונו: מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד: מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. סוכה י"א (ע"ב): ילפינן לולב מסוכה. ופירש"י: וילפינן לולב מסוכה – בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה, והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן. מידת בנין אב – אליבא דהאר"י – היא התפארת שהיא אב בנטותה לנצח והוד. האדם בביתו הוא בחי' תפארת כמו שנאמר "כתפארת אדם לשבת בית" (ישעיה מ"ד, י"ג). יציאתו לסוכה נבחנת כנטייתו לנצח או להוד שכן הסוכה שהיא בחוץ נבחנת […]

יומא (ג' ע"ב – ד' ע"א): אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. ובירושלמי (יומא דף ב'): מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא […]

בתורת כהנים פרשת אמור פרשתא ו' הל' ב' על הפסוקים (פרק י"ז א', ב'): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. וזה לשון תורת כהנים: (ב) זה הדבר אשר ציווה ה' – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד מנין שכל הפרשות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר: זה הדבר אשר ציווה ה' בנין אב לכל הפרשות שהיו בכה אמר. נראה בביאור העניין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים נ"ט (ע"א): והתניא (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר (ויקרא ה) ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. קרבן עולה ויורד בא על שבועת העדות טומאת המקדש וקדשיו ושבועת ביטוי. שבועת העדות "והוא עד או ראה או ידע" עוסקת בהלכה שבין אדם לחבירו. טומאת […]

ספרא פרק א' הלכה ג': הרי את דן מבנין אב לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור. אמנם בהמשך ביאר המדרש את הצורך בפסוק "ויקרא אל משה", אך נראה שהלימוד מבנין אב נשאר על תילו ללמוד ממנו […]

שבת כ"ב (ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה […]