סוג מדיה: טקסט

כלל זה מבוסס על הכלל נשמת התורה. הכלל: הנסתר הוא מקורו הרוחני של הנגלה, ומקורות מן החכמה הפנימית שופכים אור על סוגיות ומבארים את משמעותן. אחת השאיפות המרכזיות העומדות בבסיס דרך הלימוד של תורת ארץ ישראל היא השאיפה לאיחוד ההלכה והאגדה – הנגלה והנסתר (עי' אורות הקודש ח"א עמ' כ"א והלאה). מקורה ויסודה של שאיפה זו בהבנה כי מקורם של התחומים השונים אחד הוא. כך מבאר השל"ה הקדוש ענין זה (תולדות אדם – בית חכמה תניינא, י"ב): ובזה יתבאר ענין […]

באגרות ראי"ה אגרת ק"ג מאריך הרב קוק זצ"ל לבאר את ההבדל בין התלמוד הבבלי ובין התלמוד הירושלמי, את מקורו ואת משמעותו. כן הוא בענין חכמת ההגדה עם חכמת ההלכה, שיסוד הראשונה חכמת הלב והרעיון, שכל ההלכות המרובות התלויות בדעה ובמחשבה נובעות ממנה, והשניה היא חכמת המעשים. ששניהם נובעים משני השרשים שמסתעפים מתורה הקדושה, הם החכמה והנבואה, שלא נתבארו עדיין יפה גדריהם ביחש לנתוח ההלכות וענין תורה שבעל פה. כי הך כללא ד"לא בשמים היא" יש בו כמה הררים גדולים, אף […]

כלל זה מבוסס על הכלל "תפוחי זהב במשכיות כסף". הכלל: יש לשים לב לביטויים מיוחדים בלשון הגמרא, ולעמוד על העומק הגנוז בהם. על החשיבות שבדיוק במילות הגמרא אין צורך להרחיב. דבריהם של חכמים שקולים בשקל הקודש, ויש משמעות לכל ביטוי ולכל מילה. אחת הדרכים לעמוד על העומק הפנימי הגנוז בדברי הגמרא הוא בשימת לב לביטויים מיוחדים. לפעמים הגמרא משתמשת במטבע לשון מיוחדת – מגדירה מושג או כלל, והלשון מתפרשת שלא כפשט המילים. במקרים אלו נראה שהביטוי מכוון להבנה פנימית של […]

כלל זה מבוסס על הכלל נשמת התורה. הכלל: קושיות רבות בסוגיה הן כחורים דרכם ניתן להציץ פנימה אל העומק הפנימי. דיוק בפשט מוליך אל הסוד. הרמב"ם, בבארו את המשפט שבכותרת, עומד על דרך כתיבתה של התורה, ודבריו מהווים בסיס לדרך לימוד התורה לעומקה (מורה נבוכים פתיחה, עמ' י' במהדורת הרב קפאח): אמר החכם 'תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו'. ושמע באור ענין זה אשר הזכיר. 'משכיות' הם הפתוחים המרושתים, כלומר שיש בהם מקומות מחוררים שחוריהם דקים מאד, כמו […]

כלל זה מבוסס על הכלל נשמת התורה. הכלל: הנגלה דן בדרך התגובה המתאימה למציאות, והנסתר מברר את מקורה הרוחני של המציאות, מדוע היא בנויה כפי שהיא. אחד הביטויים לשאיפת החיבור בין הנגלה והנסתר הוא התייחסות לדברים המופיעים בספרות הפנימית (זוה"ק, כתבי האר"י וכדומה) ושייכים לסוגיות הגמרא, כגון התייחסות של חז"ל לארבע אבות נזיקין או לשור המועד וכדומה. ניתן לשאול, מה מקומם של דברים אלה בלימוד הגמרא? כיצד דברי הזוה"ק המדמים את מחריבי בית המקדש לשור המועד1, או קושרים את דין […]

תמורה י"ג (ע"א): אמר ר"ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות. הנהגת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד היא הנהגת הבריאה. "דבר" היא בחי' מלכות שיצאה מחיבורה בתפארת, וזו בחינת בריאת העולם, שהעולם כביכול "ננסר" להיותו מציאות שלימה בפני עצמה. לא ללמד על עצמה יצאה אלא על הכלל שהוא התפארת שירדה להתחבר […]

בדף ב' (ע"ב) מביאה הגמ' ברייתא: קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא. ובדף ג' מביאה הגמ' מקור דין זה אחר שביארה הגמ' לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא: מאי טעמא דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וילפינן חטא חטא מתרומה. היינו שלומדים בגזירה שוה חטא חטא מתרומה שבתרומה נאמר "ושמרו משמרתי ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כ"ב, ט'). וממשיכה הגמ': ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים. הכוונה לפסוק (במדבר י"ח, […]

תמורה דף ט' (ע"א): … ואביי אמר (טוב בטוב מנלן דלא ימיר – שטמ"ק) קל וחומר הוא ומה טוב ברע דעלויי קא מעלי ליה לקי טוב בטוב דכי הדדי נינהו לא כל שכן דלקי ורבא אין עונשין מן הדין ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע. קל וחומר דאביי פשוט הוא, שאם ממיר טוב של חולין ברע של הקדש דינו שלוקה, אף שמיטיב עם ההקדש, טוב בטוב שאינו מיטיב עם ההקדש אינו דין שילקה? אם הוא […]

תענית דף ח' (ע"א): אמר רבי אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. ועי' רש"י ותוס' עניינם של חולדה ובור. בערוך מביא המעשה בשלמות שהבתולה שמרה אמונים ולא נישאה לאיש והאיש לא שמר אמונים ונשא אישה ומתו ילדיו וגרש אשתו וחזר ונשא אותה בתולה ונתברכו בילדים ובנכסים לאורך ימים ומסיים בפסוק "עיני בנאמני ארץ לשבת עימדי". הכוונה ל"גדולים בעלי אמנה" שמקבלים שפע גדול מן […]

מועד קטן כ"ח (ע"ב): תנו רבנן כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו אמר רבי עקיבא ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה והלא דברים קל וחומר ומה נדב ואביהוא שלא […]

מועד קטן ט' (ע"א): אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד […]

תענית ד' (ע"ב): ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין שיהא מזכיר. כשאינו שואל מזכיר, מלמדנו שהשאלה מצומצמת יותר ויש בה בחי' של דין וצמצום, ואילו הזכרה מתפשטת על פני זמן רחב יותר וזו בחי' של חסד. על כן אמרו שכששואל בודאי גם מזכיר. שאלה מבטאת צורך והכרח, אף היא באה מלמטה למעלה שכל אלו ביטויים לדין. הזכרת גשמים מבטאת חסדו של הקב"ה ושבחו ואינה מבטאת צורך והכרח. על כן היא ביטוי לחסדו יתברך.

תמורה ה' (ע"ב) שאני התם דיליף עברה עברה מבכור. וי"ח (ע"ב): עברה עברה מבכור קא גמר לה. עי' בבא קמא ע"ח (ע"א) ובמה שכתבנו שם.

ראש השנה כ"ה (ע"ב): תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. הריטב"א פירש את הגמרא: ר"ג אמר לו אשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים קל וחומר שאשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים, ואת זה פרכה הגמרא שהקטנים נשמעים […]

תמורה י"ב (ע"ב): …דתניא הקדים עפר למים פסול ורבי שמעון מכשיר מאי טעמא דר"ש דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים ותניא רבי שמעון אומר וכי עפר הוא והלא אפר הוא שינה הכתוב ממשמעו לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה להלן עפר על גבי המים אף כאן עפר על גבי המים ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף כאן הקדים עפר למים כשר. גזירה שוה זו מקורה בספרי פרשת חוקת. נראה שהגזירה […]

משנה מעשר שני פר' ג' הלכה ו': הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה רבי יהודה אומר יקבר. אמרו לו לרבי יהודה מה אם מעשר שני עצמו שניטמא הרי זה נפדה הלקוח בכסף מעשר שניטמא אינו דין שייפדה? אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ובריחוק מקום תאמרו בלקוח מכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ובריחוק מקום. הגאון הרוגאצ'ובי לומד מדברי חז"ל בכמה מקומות יסוד, שרק קדושה גמורה, חזקה היא דיה כדי שיתפס פדיונה ואפשר יהיה לפדותה אבל […]

מועד קטן ז' (ע"ב): למימרא דבכהן תליא מילתא אין והתניא וביום הראות בו יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעה ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל דברי רבי יהודה רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו. נראה שמשמעות דורשין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. ברכות ה' (ע"א): מה ת"ל "ומתורתך תלמדנו" אל תקרי תלַמְדֵנו אלא תִלְמֵדֵנו דבר זה מתורתך תלמדנו. ק"ו משן ועין. מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. מן התורה למדנו שהייסורין שייכים למידת קל וחומר שכן מחד יש כאן מידת הדין הפוגעת בשן ועין ומאידך יש כאן מידת הרחמים הבאה […]

בבא מציעא ב' (ע"ב): לימא מתניתין דלא כסומכוס דאי כסומכוס האמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה ואלא מאי רבנן הא אמרי המוציא מחברו עליו הראיה האי מאי אי אמרת בשלמא רבנן התם דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה הכא דתרוייהו תפסי [פלגי] לה בשבועה אלא אי אמרת סומכוס השתא ומה התם דלא תפסי תרוייהו חולקין בלא שבועה הכא דתרוייהו תפסי לה לא כל שכן. כתב הרמ"ע מפאנו במאמר מאה קשיטה (ס' ע"ח): סומכוס במספר שמו1 וסודו […]

תמורה כ"ט (ע"ב) – ל' (ע"א): דאמר אביי זונה עובדת כוכבים אתננה אסור מאי טעמא כתיב הכא תועבה וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה ה"נ אין קדושין תופסין בה וכהן שבא עליה אין לוקה עליה משום זונה מאי טעמא דאמר קרא לא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא עובדת כוכבים דאין זרעו מיוחס אחריו זונה ישראלית אתננה מותר מה טעם דהא קדושין תופסין בה וכהן שבא עליה לוקה משום […]