סוג מדיה: טקסט

בשיעור הקודם ראינו את החילוק שעושה הרמב"ם במצוות שדרשו חכמים במידות שהתורה נדרשת בהן: מצוות שחכמים דרשו מדעתם בי"ג מידות הן דרבנן, אלא שלעתים חכמים דורשים בי"ג מידות דברים שנתקבלו בהלכה למשה מסיני, ואז כמובן שיש לזה תוקף דאורייתא. הרמב"ם מגדיר את זה כ"חכמת הכתוב", שאף מצוות שניתנו בעל פה בסיני הכתוב סמך אותן באופן שחכמים יוכלו לזהותן באמצעות י"ג מידות. הרמב"ם נותן סימן להבחין בחילוק זה – אם חכמים עצמם אומרים על דין שנדרש בי"ג מידות שהוא דאורייתא או […]

קיים הבדל בין צורת החשיבה הארצישראלית לזו הבבלית. כאשר האמורא רבי זירא עלה ארצה, דעתו בכמה נושאים השתנתה. בעקבות השינוי הוא טבע את המשפט "אוירא דארץ ישראל מחכים". נראה שלוש סוגיות ובהן דברי ר' זירא. הסוגיות מדגימות הבדלים בין חשיבת ארץ ישראל לחשיבת בבל, וננסה לראות אם יש ביניהן קשר פנימי שיכול ללמדנו משהו על מהות ההבדלים בין שתי הגישות. סוגיה ראשונה: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב מתני'. נפל הבית עליו ועל אמו – אלו ואלו […]

הזכרנו בעבר את דברי המדרש והשנה הוא תפס את תשומת הלב בצורה מיוחדת (סנהדרין ק"ד ע"ב): "פצו עליך פיהם", אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן, בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. בפרק ב באיכה, המסודר לפי סדר הא"ב, מופיעה האות פ לפני האות ע. רבי יוחנן מסביר שזה בשביל המרגלים, שאמרו דברים שהם לא ראו. באיכה רבה (פרשה ב', כ') דרשו בדרך נוספת: פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם, לָמָּה הִקְדִּים פ"ה לְעי"ן, לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם […]

חגיגה פרק ב משנה ב יוסי בן יועזר אומר: שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר: לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר: לסמוך. יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר: לסמוך. שמעיה אומר: לסמוך , אבטליון אומר: שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר: שלא לסמוך, הלל אומר: לסמוך. הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין. רש"י על הגמרא שם יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – ביום […]

בפרשת השבוע שלנו מופיעה פרשיית החצוצרות: במדבר פרק י פסוק ב (פרשת בהעלותך) (ב) עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת: … (ט) וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם: (י) וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹ֣לֹתֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: פ לחצוצרות יש שלושה תפקידים, שלושה שהם ארבעה: תקיעה לצורך מקרא העדה ומסע המחנות, תקיעה […]

בפרשת השבוע מוזכרת מצוה שקשורה לענין המלחמה, ועסקנו בה בתחילת המלחמה. המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה חידשה לנו הבנה בדברי הרמב"ם בענין. כך כתב הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות: מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת וְהִיא לִזְעֹק לִפְנֵי ה' בְּכָל עֵת צָרָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלוּ. א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י-ט) 'עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת'. כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא […]

נדבר על מצוות "מורא מקדש". הרמב"ם כתב במצווה כ' על מצוות בניין בית הבחירה, ועל רקע זה מגיעה מצווה כ"א: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כא והמצוה הכ"א היא שצונו לירא מן הבית הזה הרמוז אליו מאד מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה הוא מוראת מקדש והוא אמרו יתעלה (קדושים יט וס"פ בהר) ומקדשי תיראו. וגדר זאת היראה כמו שזכרו בספרא (קדושים פ"ז ה"ט) אי זהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו […]

שלוש מצוות נצטוו ישראל ברגל: ראייה, חגיגה ושמחה. היום נדבר על השמחה. בגמרא אנו מוצאים שני כיוונים לעניין השמחה: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ח עמוד א-ב תנו רבנן: ושמחת בחגך – לרבות כל מיני שמחות לשמחה. מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק. יכול אף בעופות ובמנחות – תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד […]

נדון היום בשני עניינים: עניין אחד, קדושת ירושלים מול קדושת ארץ ישראל, ומתוכו נגיע לשני, והיחס בין קדושה ראשונה לקדושה שניה. נראה את הרמב"ם בהלכות תרומות: רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע […]

הישיבה נוסעת לירושלים לשבת, ואנחנו נכנסים עכשיו ל"שבוע ירושלים", ששיאו ביום ירושלים בכ"ח באייר. זהו יום מרגש, שצריך לעמוד על משמעותו. החויה האישית שלי בכיבוש ירושלים היא מאוד מיוחדת. במלחמת ששת הימים הייתי בשיעור א'. עד אז, גדלתי במובן מסויים בלי "ירושלים". ילדותי עברה עלי במרכז הארץ, בין תל אביב לבני ברק. אמנם נסענו מידי פעם לירושלים ואף למדתי בירושלים בישיבה תיכונית, אבל לא התרגשנו בירושלים. הכותל לא היה בידינו, וירושלים לא היתה משהו שיושב בלב, לא היו געגועים לירושלים […]

"שלוש מצוות נצטוו ישראל ואלו הן הראייה החגיגה והשמחה" בבלי חגיגה דף ב' ע"א בית שמאי אומרים: הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים: הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף. בית שמאי שמים יותר דגש על הראייה, קרבן העולה שהוא כולו כליל, ובית הלל שמים יותר דגש על החגיגה, קרבן שלמים אותו אוכל המקריב. מהו שורש המחלוקת? נראה לומר בפשטות על פי היכרות עם שיטותיהם, שאצל בית שמאי יש פחות אמון בעולם הזה ויותר בעולם הרוחני, ואילו בית […]

בשיעור הקודם דיברנו על שלוש מדרגות בקדושת ארץ-ישראל: קדושה מהבריאה – אדם הראשון נברא בארץ ישראל, זה מבטא קדושת הארץ מצד עצמה, קדושת האבות – קניין פרטי של האבות את הארץ, הכניסה לארץ – קניין לאומי של עם ישראל את ארצו באמצעות כיבוש. נדבר היום על שתי בחינות בקדושת ארץ-ישראל, ונראה אותן מתבטאות בהבדלים הלכתיים בין מצוות התלויות בארץ. דוגמה לכך, ההבדל בין ביכורים לתרומות ומעשרות: משנה מסכת כלים פרק א משנה ו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל […]

בשיעור הזה נעסוק ביחסי הבבלי והירושלמי. הרב קוק הגדיר אותם כ"איחוד התלמודים", בנו הרצי"ה דיבר על "שילוב התלמודים", ואנחנו נעסוק היום בהסתכלותו של הרב חרל"פ – "מיזוג התלמודים". הסוגייה שנתבונן דרכה בעניין מיזוג התלמודים היא מקור חיוב קטן בעלייה לרגל: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ד עמוד א וטומטום ואנדרוגינוס כו'. תנו רבנן: זכור – להוציא את הנשים, זכורך – להוציא טומטום ואנדרוגינוס, כל זכורך – לרבות את הקטנים. אמר מר: זכור – להוציא את הנשים. הא – למה לי […]

השיעור יעסוק בשאלה: מה המקור לקדושתה של ארץ ישראל? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א-ב אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות. ספר כפתור ופרח פרק י וכן פרק דרישה וחקירה (סנהדרין לח, ב) על אדם הראשון ראשו מארץ ישראל לפי שהיא חשובה מכל הארצות. המקור הראשון לחשיבות ארץ ישראל הוא בבריאת אדם הראשון, שנברא בארץ משום שהיא חשובה מכל הארצות. ספר כפתור ופרח פרק י הרי שקדושת הארץ ומעלתה […]

בפרשת השבוע יש פסוק מרכזי, שנותן כיוון להבנת התהליכים שעם ישראל עובר גם בימים אלה (ויקרא כ"ב, כ"ז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. דרשו חכמים (בבא קמא ס"ה ע"ב): אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור שור שנולד – נקרא מיד שור. אצל האדם, לעומת זאת, זה לוקח הרבה זמן. בזוה"ק על הפרשה מאריכים לפרט את התהליכים שעובר האדם – ברית מילה, פדיון לבכור, בר מצוה, […]

בחלק היומי עוסקת הפרשה בצרעת הראש והזקן, שני סוגי הצרעת הללו שנוגעות בראשו של האדם מתייחדות משאר הצרעת שבגופו וגם מתייחד לצרעת זו שם – נתק. השפתי כהן כתב לבאר את הדינים המיוחדים הללו כך: שפתי כהן ויקרא פרשת תזריע פרק יג פסוק כט יג, כט] ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן. לומר כמו שבאה המכוה על ידי הרהור וחמימות הלב כמו שאמרנו, כן בא הנתק בראש על המחשבה שהיא המוח, ועל המצהיב פנים לחבירו רצה […]

אנחנו פותחים היום בלימוד פרשת תזריע נפתח בלימוד דיני צרעת: משנה מסכת שבועות פרק א משנה א ארבע מראות נגעים שנים שהם ארבעה: ודרשו חז"ל: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תזריע סימן יא לכך נאמר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' הכתוב מדבר במלכיות, שאת זו בבל שנא' (שם /ישעיהו/ יד) ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו', ספחת זו מלכות מדי שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, בהרת זו מלכות יון שהיתה מבהרת […]

בשיעור זה ניגע בשתי נקודות הקשורות לסיפור יציאת מצרים: מצוות הזכירה בכל יום ומצוות הסיפור בליל הסדר. מצוות הזכירה בכל יום שלושה פסוקים מרכזיים בתורה עוסקים בהזכרת יציאת מצרים: שמות יג ג ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ רש"י שם זכור את היום הזה" – למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום שמות יג ח והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה […]

אחד העניינים המופיעים בפרשה בהרחבה גדולה הוא סימני הטהרה המתירים לנו לאכול יצורים שונים – בהמות, דגים ועוד. הרמב"ם מונה זאת כמצוה, ויש מקום להתבונן בהגדרת המצוה (מצות עשה קמ"ט): והמצוה הקמ"ט היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה, והוא שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכלן. והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה והוא אמרו ית' (שמיני יא) זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרא (רפ"ג) אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר הבהמה שיהיו […]

בתורה יש לנו "קרבן ציבור" ו"קרבן יחיד", וצריך להבין מה פשר הביטויים הללו. הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים מחלק את הקרבנות לארבעה סוגים: קרבן ציבור, וקרבן יחיד, וקרבן ציבור כעין קרבן יחיד, וקרבן יחיד כעין קרבן ציבור. קרבן יחיד הוא קרבן שצריך להביא בעקבות מעשה שעשה אדם יחיד. אם חטא – יביא חטאת, אם אירע לו מאורע משמח – יביא תודה, אם אישה ילדה – תביא קרבן יולדת, וכן על זה הדרך. קרבן ציבור אינו נובע ממעשה, אלא קבוע לו זמן, […]