פרשה יט – סימן א
המדרש: [ג, א] והנחש היה ערום, כתיב (קהלת א) כי ברב מכאוב, ע"י שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, וע"י שהוא מוסיף דעת הוא מוסיף עליו מכאוב, אמר שלמה ע"י שהרביתי עלי חכמה הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי עלי מכאוב, שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין, על בני אדם, רב אמר אין תלמיד חכם צריך התראה, אמר ר' יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאים מבית […]
פרשה יח – סימן ו חלק ב – לבושים
המדרש: והנחש היה ערום לא היה צריך קרא לומר, אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו וגו', אמר ר' יהושע בן קרחה להודיעך מאי זו חטייה קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה, אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש.
פרשה יח – סימן ו
המדרש: [ב, כה] ויהיו שניהם ערומים, אמר רבי אליעזר שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הן אדם, וישראל, וסיסרא, אדם שנאמר ולא יתבששו, לא באו שש שעות והוא בשלותו, וישראל, שנאמר (שמות לב) וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה, סיסרא שנאמר (שופטים ה) מדוע בשש רכבו לבא, בכל יום היה למוד לבא בשלש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא, הוי ולא יתבוששו, [ג, א] והנחש היה ערום לא היה […]
פרשה יח – סימן ה – ישראל מול העמים
המדרש: [ב, כד] על כן יעזב איש, תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקיים שאין אב לעובד כוכבים, אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו' אמר להן בשיטתן השיבן, אתיב להון רבי מאיר (שם /בראשית/ ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, אמר רבי יוחנן ופשטו ליה ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך […]
פרשה יח – סימן ד חלק ב – בחירת אישה ולשון הקודש
המדרש: עצם מעצמי ובשר מבשרי, אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מכאן שניתנה התורה בלשון הקודש, רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העולם בלשון הקודש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה.
פרשה יח – סימן ד
המדרש: [ב, כג] ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה, הה"ד זאת הפעם זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח) פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה, בעון קומי ר"ש בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת ברייתה אינה אלא […]
פרשה יח – סימן ג- ויביאה אל האדם
המדרש: רב חסדא אמר בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עוברים, ויבאה אל האדם, אמר רבי אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה.
פרשה יח – סימן ב – אישה ומידת המלכות
המדרש: רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם אפי' בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה […]
פרשה יח – סימן א – חופה לאדם וחוה
המדרש: רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה והוא תני לה בשם ר"ש בן יוחאי קישטה ככלה ואחר כך הביאה לו, אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא, אמר רבי חמא בר חנינא את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה א' הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו, הה"ד (יחזקאל כח) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה וגו', רבנן ור"ש בן לקיש, רבנן אמרי עשר ור"ש אמר י"א, ר' חמא בר חנינא ור"ש בן […]
פרשה יח – סימן א – נותן לאישה בינה יתרה
המדרש: [ב, כב] ויבן ה' אלהים את הצלע, ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא אמר ניתן בה בינה יותר מן האיש דתנינן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב, אבל לזכר בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין, ובודקין כל י"ג, רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד […]
פרשה יז – פסקה ח
המדרש: שאלו את רבי יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, ואשה יוצאת פניה למעלה אמר להם האיש מביט למקום ברייתו, ואשה מבטת למקום ברייתה, ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם, אמר להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח, ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש אמר להם משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה […]
פרשה יז – פסקה ז
המדרש: מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו למה בגניבה, אמר לה משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה ליטרא של זהב בפרהסיא זו גניבה, אמרה לו, למה במטמוניות, ואמר לה בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם ב', אמרה לו מוספת אני על דבריך אמורה הייתי להנשא לאחי אמי ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמוני, מעשה בחסיד אחד […]
פרשה יז – פסקה ו
המדרש: ויקח אחד מצלעותיו, רבי שמואל בר נחמן אמר מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן, ושמואל אמר עילעא חדא מבין ב' צלעותיו נטל, תחתיה אין כתיב כאן, אלא תחתנה, א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם, הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר, א"ר חנינא בר יצחק עשה הקדוש ברוך הוא נוי לתחתיתו כדי שלא יהא מתבזה כבהמה, רבי אמי ורבי ינאי […]
פרשה יז – פסקה ה
המדרש: בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז סימן ה – ו ה [ב, כא] ויפל ה' אלהים תרדמה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שינה, דמך ליה ולא לעי באורייתא, ולא עביד עבידתא, רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שינה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה, תרדמת שינה (בראשית ב) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן, תרדמת נבואה (שם /בראשית/ טו) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, תרדמת מרמיטה (שמואל א כו) אין רואה ואין יודע […]
פרשה יז – פסקה ד
המדרש: [ב, יט] ויצר ה' אלהים מן האדמה, בעון קומי רבי יוחנן בן זכאי כתיב ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה, ומה ת"ל ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה אמר להן להלן לבריאה, וכאן לכבוש, היאך מה דאת אמר (דברים כ) כי תצור אל עיר ימים רבים, א"ר אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם […]
פרשה יז – פסקה ג
המדרש: אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר ואם לאו כנגדו, אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי, ואם לאו כאשתו של רבי יוסי הגלילי, רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך, אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה, חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ור"א בן עזריה, דמן חסלין א"ל משגח רבי ואנן סלקין בביתא […]
פרשה יז – פסקה ב
המדרש: לא טוב, תני רבי יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה, בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה שנאמר (דברים יד) ושמחת אתה וביתך, בלא כפרה, (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו, בלא ברכה (יחזקאל מד) להניח ברכה אל ביתך, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום שנאמר (שמואל א כה) ואתה שלום וביתך שלום, רבי יהושע דסכנין […]
פרשה יז – פסקה א
המדרש: [ב, יח] ויאמר ה' אלהים לא טוב היות, תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם ואלו הן בראשית, ורוח אלהים מרחפת, ויאמר אלהים יהי אור, ויאמר אלהים יהי רקיע, ויאמר אלהים יקוו המים, ויאמר אלהים תדשא הארץ, ויאמר אלהים יהי מאורות, ויאמר אלהים ישרצו המים, ויאמר אלהים תוצא הארץ, ויאמר אלהים נעשה אדם, מנחם בר יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת, ומביא ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם, אמר רבי יעקב בן קורשאי מאמר ניתן לרוח בפני עצמה.
פרשה טז – פסקה ו
המדרש: [ב, טז] ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ר' לוי אמר צווהו על שש מצות, ויצו על עבודת כוכבים היך מה דאת אמר (הושע ה) כי הואיל הלך אחרי צו, ה' על ברכת השם, כד"א (ויקרא כד) ונוקב שם ה', אלהים, אלו הדיינין שנאמר (שמות כב) אלהים לא תקלל, על האדם זו שפיכות דמים שנאמר (בראשית ט) שופך דם האדם, לאמר זה גילוי עריות, שנאמר (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו', […]
פרשה טז – פסקה ה
המדרש: [ב, טו] ויקח ה' אלהים את האדם וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה, רי"א עילה אותו היך מה דאת אמר (שם /ישעיהו/ יד) ולקחום עמים והביאום וגו', רבי נחמיה אמר פיתה אותו היך מה דאת אמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו', ויניחהו, ר' יודן ור' ברכיה, רבי יודן אמר הניח לו והגין עליו ועדנו מכל אילני גן עדן, רבי ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני ג"ע =גן עדן=, ויניחהו נתן לו מצות שבת, כמה […]