קטגוריה: בראשית רבה

המדרש: רבי אבהו ור' חייא רבה, רבי אבהו אמר: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב: "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'", "והארץ היתה תהו ובהו", אלו מעשיהן של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור", אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב: "וירא אלהים את האור כי טוב", הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. אמר ר' חייא רבה: […]

המדרש: ר' שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות. "והארץ היתה תהו", זה גלות בבל, שנאמר: "ראיתי את הארץ והנה תהו". "ובהו", זה גלות מדי, "ויבהילו להביא את המן". "וחושך", זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "על פני תהום", זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. "ורוח אלהים מרחפת", זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה […]

המדרש: רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות: "והארץ היתה תהו ובהו", זה אדם הראשון שהיה ללְמה ולא כלום, "ובהו", זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו, "וחושך", זה דורו של אנוש, על שם: "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'", "על פני תהום", זה דור המבול, שנאמר: "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום", "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", על שם "ויעבר אלהים רוח על הארץ", אמר הקב"ה: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה, "ויאמר אלהים יהי […]

המדרש: רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון. רבי אבהו אמר: משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ור' יהודה בר סימון אמר: משל […]

המדרש: "והארץ היתה תהו ובהו", רבי ברכיה פתח: "גם במעלליו יתנכר נער", אמר ר' ברכיה: עד דהיא פגה אפיקת כובייא, הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף: "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו".

המדרש: בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהן דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקב"ה: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'". ועל דעתיהן דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את […]

המדרש: רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא, אמר לו: בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין רבויין, הדין "את" דכתיב הכא, מה הוא, אמר לו: אלו נאמר "בראשית ברא אלהים שמים וארץ", היינו אומרים: השמים והארץ אלהות הן, אמר לו: "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם רק הוא, מכם, למה, שאין אתם יודעים לדרוש, בשעה שאי אתם יגיעין בו, "כי הוא חייכם", אימתי היא חייכם, בשעה שאתם יגיעין בו. אלא "את […]

בראשית רבה פרשה א', י"ג תנא רבי שמעון בן יוחאי: מניין שלא יאמר אדם: 'לה' עולה', 'לה' מנחה', 'לה' שלמים', אלא 'עולה לה", 'מנחה לה", 'שלמים לה", תלמוד לומר: "קרבן לה'". והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש, אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין: בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה, ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה, אבל […]

בראשית רבה פרשה א', י"ב רבי יודן בשם עקילוס אמר: לזה נאה לקראו אלוה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, ועדיין לא בנה לה דמוסיות, ועדיין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו, ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר: "ענותך תרבני", בשר ודם מזכיר שמו, ואחר כך שבחו: פלן אגוסטולי, פלן פראטאטא, אבל הקב"ה אינו כן, אלא משברא צורכי עולמו, אחר כך מזכיר שמו, "בראשית ברא" ואחר כך "אלהים". רבי […]

בראשית רבה פרשה א', י"א אמר ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: מנצפ"ך צופים אמרום, הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: מה שהתקינו הצופים. מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות, ואמרו: באו ונעשה בית הועד. אמרו: מה טעם כתיב מ"ם מ"ם, נו"ן נו"ן, צד"י צד"י, פ"א פ"א, כ"ף כ"ף, אלא ממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, ומפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקב"ה למאמר של משה. […]

בראשית רבה פרשה א', י' רבי יונה בשם ר' לוי אמר: למה נברא העולם בב', אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום" שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן, "ולמקצה השמים ועד קצה השמים" אתה דורש וחוקר ואי אתה חוקר לפנים מכאן. דרש רבי יהודה בן […]

בראשית רבה פרשה א', ח' רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר: זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל, ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקני המדה, שנאמר: "ופתיל פשתים בידו וקנה המדה", כך התורה קדמה אותן שש קדימות, "קדם", ו"מאז", ו"מעולם", ו"מראש", ו"מקדמי" תרין, בפרשה "ה' קנני". רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר: זה שהוא בונה – אדם הבונה בנין – צריך ששה דברים: מים, ועפר, ועצים, […]

בראשית רבה פרשה א', ט' פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה: צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תוהו ובוהו, שנאמר: "עושה שלום ובורא רע", חושך: "יוצר אור וגו'", מים: "הללוהו שמי השמים והמים", למה ש"צוה ונבראו", רוח: "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח", תהומות: "באין תהומות חוללתי". פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה: צייר גדול הוא […]

בראשית רבה פרשה א', ז' ר' יצחק פתח: "ראש דברך אמת וגו'", אמר ר' יצחק: מתחלת ברייתו של עולם "ראש דברך אמת", "בראשית ברא אלהים" – "וה' אלהים אמת". "ולעולם כל משפט צדקך", שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם, 'וידברו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "וידבר אלהים", 'ויאמרו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "ויאמר אלהים", 'בראשית בראו אלהים' אין כתיב כאן, אלא […]

בראשית רבה פרשה א', ו' ר' יהודה בר סימון פתח: "והוא גלי עמיקתא ומסתרתא", "הוא גלי עמיקתא", זו גיהנם, שנאמר: "ולא ידע כי רפאים שם", ואומר: "העמיק הרחיב". "ומסתרתא", זו גן עדן, שנאמר: "למחסה ולמסתור מזרם וממטר", ואומר: "תסתירם בסתר פניך". דבר אחר, "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "הוי המעמיקים מה'", "ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "לסתיר עצה", "ידע מה בחשוכא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "והיה במחשך מעשיהם", "ונהורא עמיה שרא", אלו מעשיהם של […]

בראשית רבה פרשה א', ה' ר' הונא בשם בר קפרא פתח: "תאלמנה שפתי שקר וגו'". אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן. אתפרכן, אתחרשן, היך מה דאת אמר: "או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'", ואומר: "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי". אשתתקן כמשמעו. "הדוברות על צדיק", חי העולמים, "עתק", שהעתיק בבריותיו, "בגאוה", אתמהה בשביל להתגאות, ולומר אני דורש במעשה בראשית, "ובוז", אתמהה מבזה על כבודי, דאמר ר' יוסי בר חנינא: כל המתכבד בקלון חבירו […]

בראשית רבה א', ד' "בראשית ברא אלהים", ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות, התורה והכסא הכבוד נבראו, תורה מנין, שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו". כסא הכבוד מנין, דכתיב: "נכון כסאך מאז וגו'". האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות. האבות מנין, שנאמר: "כענבים במדבר וגו'". ישראל מנין, שנאמר: "זכור עדתך קנית קדם". בית המקדש מנין, שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון וגו'". שמו של משיח מנין, שנאמר: "יהי שמו לעולם וגו'". […]

בראשית רבה א', ג' "בראשית ברא אלהים", רבי תנחומא פתח: "כי גדול אתה ועושה נפלאות", אמר ר' תנחום: הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחילים מחילים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו, מי יעשה כן "אתה אלהים לבדך". אימתי נבראו המלאכים, ר' יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב: "המקרה במים עליותיו וגו' וכתיב עושה מלאכיו רוחות", ר' חנינא אמר: בחמישי נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב: "ועוף יעופף על הארץ […]

בראשית רבה א', ב' רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: "כח מעשיו הגיד לעמו וגו'", מה טעם גילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם: הלא אומה של בזוזים אתם. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא […]

בראשית רבה א', א' רבי הושעיה רבה פתח: "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו'". "אמון" – פדגוג, "אמון" – מכוסה, "אמון" – מוצנע, ואית דאמר: "אמון" – רבתא. "אמון" – פדגוג, היך מה דאת אמר: "כאשר ישא האומן את היונק". "אמון" – מכוסה, היאך מה דאת אמר: "האמונים עלי תולע וגו'". "אמון" – מוצנע, היאך מה דאת אמר: "ויהי אומן את הדסה". "אמון" – רבתא, כמה דתימא: "התיטבי מנא אמון", ומתרגמינן: האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא. […]