קטגוריה: קל וחומר

קידושין י' (ע"ב): תא שמע וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שלח לו ואתה אי אתה אומר כן מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה בתרומה זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. כמה […]

סנהדרין ע"ד (ע"א): תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מן הדין. רוצח הוא פגם הדיוט שפוגע בנפש מישראל. יש להוסיף שיש בפרשת רוצחים אפי' בחינה של מידת הרחמים. כך אומרת הגמ' במכות י' (ע"ב): רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים […]

קידושין כ' (ע"ב): בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין אף האי נמי אינו נגאל לחצאין או דילמא היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי א"ל ממדרשו של ר"ש נשמע שלוה וגואל וגואל לחצאין דתניא אם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין אמר ר"ש מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע […]

קידושין ל"ג (ע"ב): איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן. והקשו ראשונים ואחרונים מהגמרא במסכת מכות כ"ב (ע"ב): אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה. וכמה תירוצים נאמרו בענין1 ועדיין אין הדברים מיושבים. נראה ששתי הסוגיות משלימות זו את זו. הן כך למדנו בתנא דבי אליהו פרק י"ד: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם […]

נדרים ס"ז (ע"א): ואין צריך לומר שקיים אחד מהן: למה לי למיתנא השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום קיים אחד מהן למה לי צריכא למיתני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קא משמע לן דמפירין שניהם בבת אחת. ראשונים רבים שאלו מה ענין סוגייתנו ששאלו למה לי למתנא והלא אין דרך הגמרא לשאול מעין זה בדברים ש"זו" ואין צריך לומר "זו". תשובת הר"ן […]

במשנה (סוטה ז' ע"א) אמרו: משנה כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה. ובגמרא אמרו: תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא מהימן ורבי יהודה מק"ו מייתי לה והא רבי יהודה מקראי מייתי לה דתניא והביא […]

סוטה י"ג (ע"א): ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. מהרש"א הקשה מדוע נתמה על נס שעשה למשה רבינו והלא כמה וכמה ניסים ונפלאות היו למשה ותירץ שנס זה נעשה […]

הסוגיא עוסקת בגסי הרוח. בפתיחת הסוגיא אומרת הגמרא: אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירי שמעו והאזינו אל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך וכדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה. מוני המצוות לא הביאו לאו זה במניינם פרט לסמ"ג. אף הסמ"ג לא חשב להביאו ורק גילוי שנתגלה לו בחלומו הביאו למנות לאו […]

סוטה כ"ח (ע"א): אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה. ובהמשך בדף כ"ח (ע"ב) – כ"ט (ע"א): ורבי ישמעאל א"ר עקיבא תרומה ומהדר ליה איהו כהונה ותו לרבי עקיבא כהונה מנא ליה וכי תימא כהונה לא צריכא קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה אלא לר' עקיבא ארבעה קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה […]

סוטה ט"ז (ע"א): איסי בן מנחם אומר אינו צריך ומה בטומאה קלה לא חלק הכתוב בטומאת אשת איש חמורה לא כ"ש. נראה שהסברא לחלק בין משכן לבין מקדש אינה משום קרקע המשכן, שאין במקדש קרקע כמותה אלא רצפה (עי' תוס' בשם ר"י), שכן אם זו הסיבה לכאורה מה מועיל הק"ו והלא בענין טומאה אין הבדל בין משכן למקדש ואיך נלמד לסוטה? על כן נראה שהסיבה היא, שמשכן הלך עם ישראל, והיו הכל קרובים אליו, ועל כן מביא איש את אשתו […]

סוטה כ"ח (ע"א): מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה מכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שיעשה בו ספק כודאי. למדנו שבסוטה אסורה מספק, שהרי משקין לברר הספק ואם אינה שותה אסורה מספק (עי' רש"י). הקל וחומר הוא אפוא, שבאיסור אשת איש אינה אסורה לבעלה אם […]

סוטה כ"ט: אמר רב יהודה אמר רב מן התורה אין לו מדין קל וחומר יש לו ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה ככר שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה איכא למיפרך מה לטבול יום שכן אב הטומאה תיתי מטבול יום דשרץ מה לטבול יום דשרץ שכן במינו אב הטומאה כלי חרש יוכיח מה לכלי חרש שכן מטמא מאוירו טבול יום יוכיח וחוזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שמותרין […]

סוטה מ"ו (ע"ב): תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר "ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד" וכתיב "ויראם את מבוא העיר" ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו "וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה"… והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו […]

נזיר מ"ז (ע"ב): דתנו רבנן על כל נפשות מת לא יבא במה הכתוב מדבר אי ברחוקים קל וחומר הוא ומה כהן הדיוט שהוא מיטמא לקרובים אינו מיטמא לרחוקים כהן גדול שאינו מיטמא לקרובים אינו דין שאינו מיטמא לרחוקים אלא בקרובים הכתוב מדבר ולאביו הוא דאינו מיטמא הא מיטמא הוא למת מצוה. עי' במבוא לקל וחומר בהנהגת קרוב ורחוק מש"כ בשם זהר חדש כי תשא: "וגואלי" – דא ימינא דאקרי גואל קרוב ודאי. ובהמשך בשם הרמח"ל בקל"ח פתחי חכמה , ושפ"א […]

נזיר מ"ה (ע"א): ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו' בשלמים הכתוב מדבר שנאמר ושחטו פתח אהל מועד אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד ממש אמרת אם כן דרך בזיון הוא רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ק"ו לדרך בזיון. עיין גרסת הגר"א שלא גרסינן הדברים המובאים בסוגריים. הרא"ש מביא את גירסת הספרי ומבארה וזו לשונו: ובספרי אין כתוב בו ר' יאשיה אמר אלא כולה מדברי תנא קמא […]

נזיר מ"ד (ע"א): משנה שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרין והיוצא מן הגפן אינו סותר חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו וטומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים ואין חייבין עליה קרבן: גמרא וטומאה לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו […]

נזיר מ"ג (ע"ב): אמר רב חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו מאי טעמא אמר קרא לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר א"ל רב המנונא אלא מעתה קאזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה הכי נמי דלא ליטמא ליה אמר ליה מת מצוה קאמרת השתא יש לומר באחריני מיחייב באביו לא כל שכן. ובתוד"ה "נקטע" אמרו: בכהן הדיוט מיירי שמותר ליטמא לאביו ולא בכהן גדול ונזיר. איסור טומאה של כהנים למת מבואר בדברי הרב קוק זצ"ל […]

נדרים ס"ב (ע"א): ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם קל וחומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב בה בליליא קטיל בלשצר המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה. מלשון הגמרא "נעקר מן העולם" ו"כתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם" יש ללמוד שעומק הענין הוא הנהגת הנצחיות והנהגת הזמן. עיקר […]

נדרים ס"ו (ע"ב): ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון רבי יהודה טעים אמר קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר. שתי גרסאות יש בגמרא. האחת דגרסינן "ועוד" והיינו שזה טעם נוסף שלא יתרגלו לנדור והטעם […]

נזיר כ"ג (ע"א): גמרא תנו רבנן אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון […]