קטגוריה: דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד

יבמות נ"ה (ע"א): אחותו דכתב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. כבר ביארנו (עי' מגילה דף ז' על דברי רבי יצחק הנזכרים בסוגיין) שאיסור אחות יש בו בחינה של הנהגת ה"נסירה". אח ואחות קשורים בקשר טבעי אחור באחור והם היו נישואי הכרח בתחילת הבריאה. אח"כ נתרחקו הקרובים ואותה בחינה של חסד נעשתה ל"חסד הוא" שהוא בכרת. וכך נתבארו הדברים בזוהר ויקרא דף ע"ז: תאנא, בתר דאסתלקו קין […]

יבמות ד' (ע"ב): אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש להם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשפה בסקילה. האר"י כתב שהנהגת מידה זו היא הנהגת הבריאה. והיינו שהדבר שהיה בכלל יצא מן הכלל כמו הבריאה שיצאה מן הכלל העליון. חידושה של המידה שלא ללמד על עצמו יצא, שאינו מנותק מן המקור אלא קשור אליו וללמד על הכלל כולו יצא. נראה שהנהגה זו היא הנהגת ה"כישוף". ה"כישוף" היא תוצאה של הניתוק כביכול מן המקור האלוקי של הבריאה. […]

יבמות ז' (ע"א): דתניא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו והלא שלמים בכלל קדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית. בהנהגת מידה זו של דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא כתב האר"י שהיא הנהגת הבריאה, וזה לשונו: … והנה זו הנהגת תחלת בריאתו […]

מגילה ז' (ע"ב): דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות. כל הכריתות בכלל אחד היו ויצאה אחותו להיות בענש כרת בלבד בלא מלקות על הלאו, וללמד על הכלל שכל כרת לא נענש אלא על הלאו. הנהגת "כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד" מתבארת בדברי האר"י שהיא הנהגת הבריאה שבתחילה היו ד"ו פרצופין ויצאה הנוקבא מן הכלל שהיא התפארת1. אחותו מבטאת תהליך זה שהרי בתחילה היו בהכרח נישואי אח ואחות, ואז בחי' […]

כך הוא לשון ספר בית אלקים להמבי"ט (שער היסודות פרק י"ב): התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל הוא מקובל אצלנו כי היתה סדורה לפניו יתברך כך קודם שנברא העולם באלפיים שנה. ונראה שהיתה כתובה לפניו ית' אות סמוך לאות שלאחריה מבי'ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל בלי הפסק תיבות ופרשיות אלא כולה כתיבה אחת. ודומה לזה כתב הגר"א בביאורו לגמ' בבא בתרא על שמונה פסוקים אחרונים שבתורה, שהקב"ה אומר ומשה כותב בדמע: וי"ל כי זה וזה (דעת ר' […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"א): תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. עיין מה שכתבנו במכילתא בא (ח') וצרפהו לכאן.

מכילתא שמות (ל"ה): ובשבת? ת"ל: לא תבערו אש וגו'. שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד: מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. כתב האר"י שהכלל הוא התפארת: התפארת הנקראת כלל… ויצא מן הכלל שהוא תפארת. אף שם הוי"ה ברוך הוא, הוא בתפארת1. כתבו המקובלים2: ידוע כי ד' מיתות כנגד ד' אותיות הוי"ה. על כן מתאים ששריפה בכלל ד' מיתות היתה. הכלל הוא ד' מיתות ב"ד המכוונות […]

שבת ע' (ע"א): … ת"ל "לא תבערו אש" הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה, חייבין עליה בפני עצמה. עצם יציאת הבערה מכלל המלאכות מבוארת בפסוקים בשמות (פרק ל"ה): א. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים, אשר צוה ה' לעשת אתם. ב. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. תמורה י"ג: אמר ר"ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות רבי אומר למה יצאת מעשר מעתה לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קריבה תמורת גופו אינה קריבה תמורת שמו נגאלת תמורת גופו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. זוהר בהעלותך (ח"ג קמ"ט ע"א בתרגום): ר' אלעזר ור' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. אמר ר' אלעזר אל החברים, אלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין. פתח ר' אלעזר ואמר, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מכילתא בא פרשה ח' "שבעת ימים מצות תאכלו": כתוב אחד אומר "שבעת ימים מצות תאכלו" וכתוב אחד אומר "ששת ימים תאכל מצות" כיצד יתקיימו שני המקראות הללו? השביעי הזה בכלל היה ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה שביעי רשות אף כולן רשות. ובהערות המו"ל (הוצאת הורביץ-רבין): והדרש הזה מתמיה דאיך קורא דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל והוא סותר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל ופרט וכלל מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י ולמידה כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא ביאור האר"י. פסחים צ"ה (ע"א): משנה מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת. גמרא תנו רבנן ככל חקת הפסח יעשו אתו במצוה שבגופו […]

נאמר במשנה (קי"א ע"ב): והיתה תל עולם לא תעשה גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ואומרת על זה הגמ' (קי"ג ע"ב): לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט. ופרש"י ד"ה כלל בעשה ופרט בלא תעשה: כגון והיתה תל עולם כלל, דאפילו גנות ופרדסים לא תעשה […]

  מועד קטן ג' (ע"א): יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא … איתמר החורש בשביעית רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא […]

ספרא בהר (א'): תלמוד לומר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש להם (אלא) מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. כך לשון האר"י בהנהגת מידת דבר שהיה בכלל ויצא וכו': לפעמים מקבלת מן התפארת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והתפארת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה […]

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (כ"ג): כן תעשה לכרמך לזיתך והלא כרם וזית בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה כרם מיוחד שהוא בעשה ועוברין עליו בלא תעשה כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה. רמב"ם מ"ע קל"ד שהביא מדרש זה וביארו וזה לשונו: מצוה קלד היא שצונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמטה והפקיר צמחי אדמתנו כלם לכל אדם והוא אמרו ית' והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ולשון מכילתא והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו […]