רב: הרב יהושע ויצמן

מתנות כהונה ניתנו בדרך של כלל ופרט, וברית מלח. פתיחת הפרשה (במדבר י"ח, ח'): וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם. והמשכה הוא פירוט המתנות: זה יהיה לך מקדש הקדשים… וזה לך תרומת מתנם… וגו' ובסיום (פס' י"ט): כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה'. על זה דרשו בתוספתא חלה (פ"ב) המובאת […]

פסחים כ"ג (ע"ב): ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשרייה רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור איבעית אימא הכי נמי דאסור איבעית אימא מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן. נאמר בויקרא (ז', כ"ד): וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו. ומכאן שחלב מותר בהנאה. ואף ש"לא יאכל" משמע גם איסור הנאה, התירה התורה חלב בפירוש, לכל מלאכה. ר' יוסי הגלילי סובר שכשהותרה נבלה בהנאה, לא הותר גם חלבה […]

זבחים ד' (ע"ב): … אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט רבינא אמר לעולם דנין ולה' חזר וכלל אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא […]

פסחים ל"א (ע"ב): … ת"ק סבר הני מילי ישראל מישראל… ור"מ סבר קל וחומר ישראל מישראל קני ישראל מנכרי לא כל שכן. נראה שנחלקו ר"מ ות"ק אם "צדקה" בהשבת משכון "סיבה" היא לזה שבעל חוב קונה משכון או "סימן" לזה שבעל חוב קונה משכון. לת"ק סיבה היא. התורה הקנתה משכון למלוה כדי שבהחזרתו תהיה צדקה, ולכן ישראל שקיבל משכון מנכרי, אינו קונה, כדי שלא תהיה צדקה כשישיב לו המשכון, שכן אינו בתורת צדקה וכיון שאינו בתורת צדקה גם הקנין לא […]

זבחים ד' (ע"ב): … אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט רבינא אמר לעולם דנין ולה' חזר וכלל אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא […]

משנת רבי אליעזר פרשה רביעית: ר' מאיר אומר, קשה היא המחלוקת, אפי' מחלוקת שהיא לישובו של עולם, שנאמ' "ויעש אלוקים את הרקיע ויבדל בין המים וגו'", ולפי שכתב "ויבדל בין מים למים", לפיכך אין כתוב בו טוב. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מחלוקת שהיא לישובו של עולם לא נאמר בו כי טוב, מחלוקת שהיא לחרבנו של עולם על אחת כמה וכמה. המחלוקת בעיקרה שייכת למידת הדין. היא נבראה ביום השני השייך למידת הדין1. רבי מאיר רוצה להדגיש שגם מחלוקת […]

מסורת ביד חכמים1 שבדיון שבין משה ואהרן אחרי מיתת בני אהרן אמר אהרן קל וחומר למשה. אמנם נחלקו מה למד בקל וחומר אבל לכו"ע אמר לו קל וחומר ממעשר הקל ללמוד על קדשים שהם חמורים. ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כל שכן. לר' נחמיה מלמד הק"ו על קדשי דורות ולר' יהודה על אנינות יום. נראה שעיקר החידוש בקל וחומר זה הוא שהמעשר והקדשים נמצאים על אותו סולם של קדש, המעשר קל והקדשים חמורים. […]

יבמות מ"ה (ע"א): שלחו ליה בני בי מיכסי לרבה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו אמר ליה השתא עבד כולו אמרי' כשר חציו מיבעיא. כולו עבד הוא מידת דין קשה, שכן אינו שייך לבת ישראל ואעפ"כ הולד כשר, קל וחומר אם חציו בן חורין שאינו דין כ"כ קשה שכן חציו שייך לבת ישראל, שהולד יהיה כשר ופשוט הוא.

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): לחסימה יליף שור שור משבת. בצורה פשוטה י"ל שיש קשר פנימי עמוק בין לאו דחסימה לבין דין "למען ינוח שורך", והוא יחסנו לבעלי חיים. בשתי מצוות אלו מגלה האדם מישראל רגישות מיוחדת לחיי בהמתו. בספר ליקוטי הלכות (חו"מ – הלכות שכירות פועלים הלכה ב) מעמיק קשר זה וזו לשונו: וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שילפינן שור דלא תחסם משור דשבת, כי שבת הוא הארת הרצון כידוע, ועל […]

יבמות מ"ה (ע"א): דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבודימי משום רבינו אמרו עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר רבי יהושע בן לוי אומר הולד מקולקל למאן אילימא לקהל הא אמר רבי יהושע הולד כשר אלא לכהונה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון […]

חולין צ"א (ע"א): … דאמר ר' יהושע ב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו. הגזירה השוה מלמדת על סוד עמוק הנמצא בעומק המאבק בין יעקב לשרו של עשו. כלפי חוץ העלו אבק במאבקם, ובפנימיות עומק המאבק עלה האבק עד כסא הכבוד. האבק הוא ביטוי לדבר שאין לו משמעות חשובה. על האבק היה המאבק… יעקב לא מוותר גם לא על האבק. גם האבק יכול להגיע עד כסא הכבוד. גם שרו של […]

יבמות מ"א (ע"ב) – מ"ב (ע"א): תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הוי הג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם מ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש. יש לעיין מה תשובת רבא על השאלה מאי שנא מגט שאם חליצה מתירה את האשה כמו שגט מתיר אישה לשוק, לכאורה יש מקום להמתנת […]

זבחים דף ד' (ע"ב): אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט ביאור הדברים: "עשה" הוא כלל, "זבח" – פרט, "שלמים" – משלים את הכלל הראשון של "עשה" והפרט מבדיל בין שני חלקי הכלל. רבינא, בפשטות סובר שכלל שאיננו מלא דנין אותו בכלל ופרט אלא שכאן יש כלל ופרט וכלל. ועי' ביבין שמועה על הליכות עולם שער ד' אות ל' שכתב שרבינא סובר […]

יבמות ל"ב (ע"א): פשיטא השתא ומה התם דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי אמרת לא, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי לא כ"ש. הקל וחומר הוא שאם יש שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית, ומת אחד האחים וכנס נכרי את אשתו הרי ברגע שמת האח, יש לה יבם שהוא הנשוי לנכרית, והאח הנשוי אחות היבמה לכאורה אינה נחשבת לדחייה ממנו שכן יש לה יבם, ואעפ"כ אנו אומרים שנחשב שנאסרה עליו שעה אחת שאם יבמה הנשוי נכרית מת, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ז' (ע"ב): לאור הנר וכו': מנא הני מילי אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר מציאה ממציאה כתיב הכא (שמות יב) "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" וכתיב התם (בראשית מד) "ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא" ומציאה מחיפוש דידיה וחיפוש מנרות דכתיב (צפניה א) "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" ונרות מנר דכתיב (משלי כ) "נר ה' נשמת […]

חולין פ"ח: תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו […]

בבא קמא ל"ח (ע"א): רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי אזל הוא לחודאי גביה א"ל (דברים ב) ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ו' (ע"א): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ור' שמעון בן גמליאל אמר לך איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מאי טעמא […]

חולין ס"ג (ע"א): תנו רבנן תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים. רק במידה זו של דבר הלמד מעניינו אמרו חכמים "צא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י פסחים ה' (ע"ב): ת"ר (שמות יב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות יג) לא יראה לך שאור [ולא יראה לך חמץ] בכל גבולך לפי שנא' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל לא ימצא אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו […]