רב: הרב יהושע ויצמן

בפרשת מצורע למדו שיעור הצרעת בבנין אב. נאמר בתורה (ויקרא י"ג, ט'-י"א): נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת. צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא. ולמדו חכמים (ספרא) שהפסוק "והיא הפכה שיער לבן ומחית בשר חי בשאת" לא בא ללמד על צורת הצרעת, שהרי אין דין שיהיו גם שיער לבן וגם מחיה, אלא בא הפסוק ללמד שיעור הצרעת והוא […]

נדרים י' (ע"א): אמר אביי שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי שמעון הצדיק ורבי שמעון הא דאמרן ורבי אלעזר הקפר ברבי דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא והדין […]

כתובות קי"א (ע"ב): וא"ר חייא בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה. הדברים תמוהים: א. מדוע רק הצדיקים יעמדו והלא מן הקל וחומר יש ללמוד שכל אדם הנקבר בלבושו יעמוד ככמה לבושים. ב. עי' תוס' ד"ה בלבושיהן שדן אם הוא לבוש של תכריכין או לבוש של החיים ומן הירושלמי הוכיח שמדובר בלבוש מחיים. ועי' גליון הש"ס. והוא תמוה שכן מה שייכות יש לקל וחומר עם […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט"ו ע"ב: וא"ר טבי א"ר יאשיה מאי דכתיב (משלי ל) שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים ק"ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. נראה […]

כתובות ק"ה (ע"ב): ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא אמר ליה מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. ברכות כ"א (ע"א): אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מק"ו ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שהוא טעון לאחריו אינו […]

בבא קמא מ"ה (ע"ב): משנה קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר"מ רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה ר"א אומר אין לו שמירה אלא סכין: גמרא מאי טעמא דר"מ קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא תם ניחייב דניבעי ליה שמירה פחותה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנבעי ליה שמירה מעולה ויליף נגיחה לתם נגיחה למועד ר"י סבר סתם שוורים […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר ולמידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו: מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר […]

כתובות ק"ה (ע"א): תנו רבנן כי השוחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. נחלקו ראשונים בביאור הגמ' אם אכן הקל וחומר נשאר למסקנה או לא. עיי' תוד"ה אפילו צדיק גמור שהביא בשם רשב"ם […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת. בזהר ברע"מ פרשת חוקת (קפ"א): פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום וגו', אסור לחרוש בשבת חרישה דשור, דאתמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים, ושכינתא תתאה איהי "פרה אדומה" מסטרא דגבורה: "תמימה" מסטרא דחסד, דאיהו דרגא דאברהם, דאתמר ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים: "אשר אין בה מום", מסטרא דעמודא דאמצעיתא, "אשר לא עלה עליה עול" […]

זהר בראשית ס"ד: אמרו רבי יוסי ורבי חייא, קב"ה אתקין אורחא קמן, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, אתו נשקוהו, קרא עליה רבי יוסי (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל יתיבו, אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו', ומאי שנא בטופנא דכתיב אלהי"ם אלהי"ם בכל אתר (אמאי), ולא כתיב וה' (בכלא) אלא תנינן, בכל אתר דכתיב וה' הוא ובית דינו, אלהי"ם סתם דינא בלחודוי, […]

ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (דף ט.), במעשה רבי יהושע ובן זומא שנפגשו בדרך ובתשובתו לר' יהושע אומר בן זומא: מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח נאמר כאן ריחוף (במעשה בראשית נאמר ורוח אלוקים מרחפת על פני המים) ונאמר להלן (דברים לב) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. להבין הדרשה ולהבין השימוש בגזירה שוה נתבונן נא בדברי הרב קוק […]

מועד קטן ט"ו (ע"א): מצורע מהו בתפילין תא שמע והצרוע לרבות כהן גדול בגדיו יהיו פרומים שיהו מקורעים וראשו יהיה פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא אכומתא וסודרא. עי' שו"ע או"ח סימן ל"ח שנפסק שמצורע אינו מניח תפילין, ודרשת ר"ע עיקרית גם להלכה. גם דברי רב פפא אינם […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. ופרש"י (לעיל): משבת – דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה): ובתו"כ (קדושים עה"פ "בהמתך לא תרביע כלאיים") למדו מן הפסוק את חוקתי תשמרו שהוא הפתיחה לביטוי "בהמתך לא תרביע כלאיים". ביאור הלימוד הוא, שכבר ברא הקב"ה את עולמו עם חוקים ומינים על פי רצונו יתברך, וצוה אותנו לשמור חוקיו ולא לשנות צורת הבריאה. זה מה שעמד ביסוד איסור כלאיים […]

בספרא בפרשת אמור (פרשתא ט', פרק י"א ואילך) דרשו את פרשת המועדות. לכל מועד, יש מידה על פיה נדרשת איזו מצוה או הלכה באותו מועד. בפסח נאמר: חג המצות לה' שבעת ימים וגו' מה תלמוד לומר לפי שנאמר "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" שביעי בכלל היה. ולמה יצא להקיש אליו. אלא מה שביעי רשות אף כולם רשות תלמוד לומר עליו תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. פירוש: המידה היא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ללא ללמד […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מדרש רבה סוף פרשת כי תצא: א"ר שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה. הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן לחתוך את חייהם עאכ"ו שיחתוך הקב"ה את לשונם שנאמר (שם, ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'" נראה שמִרְים הנהגתה בחסד והרשעים במידת הדין. ואם מרים שההנהגה כלפיה בחסד, ואף היא נתכוונה לחסד מ"מ חלה […]

בבא קמא ע"ח (ע"א): אלא הא דאמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו "שור או כשב" פרט לכלאים, אי למעשר "תחת" "תחת" יליף מקדשים. נאמר במעשר (ויקרא כ"ז, ל"ב): וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש. ונאמר בקדשים (ויקרא כ"ב, כ"ז): והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן… ראוי לציין שלקמן ב"ק פ"ד ע"א ילפינן "עין תחת עין" […]

כתובות ס' (ע"א): ורמינהי יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו תלמוד לומר את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. ופרש"י "שהקלת במגעה" שאינה מטמאה מחיים וע' לשון הספרא שמיני באותו ענין (פ"ד): יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכליתו ודין הוא ומה אם בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה מהלכי שתים שהחמיר […]

קידושין מ' (ע"א): רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. עי' יבמות ק"ט (ע"א): גופא תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס […]

קידושין ל"ו (ע"ב): אלא תנופה בבעלים מנלן אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן מה להלן בעלים אף כאן בעלים. וראה מש"כ בסוטה דף י"ט.