המאגר התורני – חיפוש מתקדם

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. דין רוב לומדים לר' יאשיה בדיני ממונות מדיני נפשות: רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות. ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן. במה דיני נפשות חמירי? "חמור" הוא ביטוי לדין (כדברי האר"י בביאורו לק"ו). המהר"ל מגדיר את הדין (נצח ישראל פרק כ"ז): כל דין מחוייב ומוכרח. הדין הוא מוכרח. כל סיבה ומסובב ממידת הדין הוא. אף חוקי הטבע […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. ראש השנה ל"ד (ע"א): תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא והעברת שופר תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול. ובגמ' שבת צ"ו (ע"ב) למדו באותה גזירה שוה איסור הוצאה: הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו […]

מהדורא קמא. למהדורא תניינא לחצו כאן חולין דף ס' ע"א: דרש רבי חנינא בר פפא (תהילים קד) "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א) "למינהו" באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר "למינהו" באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה "למינהו" אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. […]

חולין ס"ט (ע"א): בעי אילפא הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן מהו מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהריה מידי נבלה או לא אמר רבא ק"ו אם הועיל לו סימן ראשון לסימן שני להתירו באכילה לא יועיל לו לטהריה מידי נבלה נראה שהבעיה של אילפא היא האם כוונת השחיטה לאכילה בסימן ראשון וכוונת השחיטה לטהר מידי נבילה בסימן שני, מצטרפות יחדיו. בסימן ראשון היא לאכילה, ואף שגם מטהרים מידי נבילה אבל אין זה בכוונתו שהרי ראוי לאכילה וזו שחיטת […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. סנהדרין י' (ע"א): מ"ט דרבי ישמעאל? אמר אביי אתיא "רשע" "רשע" מחייבי מיתות כתיב הכא (דברים כה) "והיה אם בן הכות הרשע" וכתיב התם (במדבר לה) "אשר הוא רשע למות" מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה. גזירה שוה היא ממזגת הדין כלשון האר"י: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין […]

שבת כ"ה (ע"א): מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן. בסוגיא זו קראה הגמ' למעשר בשם קל ולקדש בשם חמור. נראה שהחמור והקל נערכים על פי מגבלותיהם – גבולותיהם. הגבול ממידת הדין הוא וההתפשטות ממדת החסד. הקל מתבטא בפחות גבולות והחמור בגבולות יתירים. כך מעשר לעומת הקדש הרי הוא קל לעומת חמור שהמעשר אין כ"כ גבולות באכילתו ושימושו ובקדש יש גבולות רבים.

במשנה (המתחילה בע"א) נאמר: מלק ונמצאת טריפה ר' מאיר אומר אינו מטמא בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמא א"ר מאיר ק"ו אם נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו … רבי יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה. כבר למדנו ממשנת רבי מאיר שקל וחומר בא למתק הדין ולהוסיף רחמים וחסד בעולם (עי' מש"כ במשנת נגעים פ' י"ג) אף כאן משתמש רבי מאיר […]

שבת קל"ב: קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה. נראה שכאן החמור והקל נערכים מצד הכרח קיומם. מילה מוכרחת היא ביותר ואין אפשרות בלעדיה על כן אפי' את הצרעת היא דוחה, הצרעת קלה ביחס למילה שכן אינה מוכרחת שהרי נדחית מפני המילה. אמנם ביחס לעבודה חמורה היא שמוכרחת היא יותר מעבודה ועל כן דוחה צרעת את העבודה, והעבודה אף היא מוכרחת ביחס […]

מועד קטן כ"ו (ע"א): …ולא מתאחין מנלן אתיא קריעה קריעה. עי' בדקדוקי סופרים ובהערות שם ובריטב"א ובהערות המו"ל (בהוצאת מוסד הרב קוק). לימוד קריעה בג"ש יש בו משום מיתוק הדין. ג"ש היא מיתוק כמבואר בהקדמת ג"ש1 ועי' מה שכתבנו בג"ש "רשע" "רשע" בסנהדרין ועוד2. עוד יש לומר שגזירה שוה עניינה הוא חיבור3 כספירת התפארת שעניינה חיבור. לימוד קריעה קריעה בג"ש נראה בפשטות כשני הפכים. י"ל שהקריעה הנעשית בבגד מבטאת שהעולם החיצוני נקרע והתנתק. הלימוד בג"ש דווקא על אלה שאינם מתאחים […]

שבת כ"ד (ע"ב) "לבדו" ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו. ופרש"י ע"פ הגמרא בשבת קל"ב את הקל וחומר ממנו יש ללמוד שמילה דוחה שבת אפילו שלא בזמנה: ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה שבת, מילה שלא בזמנה דוחה אותה… שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה. ועיי"ש ביאורו בשבת קל"ב.

לכו"ע ילפינו גזירה שוה "רבוע" "רבוע" רק נחלקו מה ילפינן ומהיכן: ר' יהודה אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה להלן מאמצעיתו היה מודד אף כאן מאמצעיתו היה מודד… ור' יוסי כי גמר גזירה שוה בגובהה הוא דגמיר דתניא… רבי יוסי אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה להלן גובהו פי שנים כארכו אף כאן פי שנים כארכו. במזבח החיצון נאמר (שמות כ"ז, א'): ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח […]

מהדורא תניינא. למהדורא קמא לחצו כאן חולין דף ס' ע"א: דרש רבי חנינא בר פפא (תהילים קד) "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א) "למינהו" באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר "למינהו" באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה "למינהו" אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. […]

הגמרא מביאה מחלוקת תנאים על זריקת דם העולה שנאמר בה שתי מתנות שהן ארבע. כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת ת"ל סביב אי סביב יכול יקיפנו כחוט ת"ל וזרקו הא כיצד כמין גמא (ודמה טעון) שתי מתנות שהן ארבע ר' ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב מה להלן פיסוק וארבע מתנות אף כאן פיסוק וארבע מתנות. רבי ישמעאל לומד גזירה שוה "סביב" "סביב". בעולה נאמר (ויקרא א', ה'): והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח […]

זבחים נ"ה (ע"א): גמרא תנו רבנן ושחטו פתח אהל מועד ושחט אותו לפני אהל מועד ושחט אותו לפני אהל מועד להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים ק"ו לצפון ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון. צד צפון מיוחד הוא. כך מבאר הרב את משנת איזהו מקומן (עולת ראי"ה ח"א, קי"א): … מתוך שהם עומדים למעלה מרום עולם, ומכל ציור שיש לו אפן של התגלות, ע"כ הם הם יכולים להמתיק […]

זבחים נ"ו (ע"ב) – נ"ז (ע"א): ר' יוסי הגלילי אומר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח כנגד היסוד מנא לן א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה ועולה גופה מנלן דכתיב אל יסוד מזבח העולה למד על עולת חובה שטעונה יסוד. נאמר בבכור (במדבר י"ח, י"ז): אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם […]

זבחים נ"א (ע"א): אמר ר' ישמעאל קל וחומר מה שיריים שאין מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד. שיירי הדם בחטאת נשפכין אל היסוד המזבח והלא הם אינן מכפרין ק"ו לזריקת העולה שהיא עיקר כפרתה שתהא טעונה יסוד ויזרק הדם אל יסוד המזבח. קל וחומר מלמדנו שזריקת דם העולה ושפיכת שיירי חטאת נמצאים על אותו סולם. חידוש יש בדבר שכל שנעשה עם הדם על המזבח יש לו קשר ובא מאותו יסוד רעיוני. הרב קוק מבאר דין שפיכת […]

זבחים נ"ב (ע"ב): א"ל רבא אי הכי תיתי בק"ו מה שיריים הפנימיים שסופן חובה בחוץ עשאן בתחלה בחוץ לא כיפר הניתנין למעלה שאין סופן חובה למטה ועשאן בתחלה למטה אינו דין שלא כיפר. אף כאן כח הגרירה נלמד בק"ו. שיירים פנימיים הרי הם חובה שינתנו על יסוד מזבח החיצון, ומ"מ אם נתן עיקר הדם על מזבח החיצון לא כיפר, דמים הניתנין למעלה, שאין סופן להניחן למטה, ק"ו שאם נתן למטה לא כיפר. המזבח החיצון שייך הוא בדמים הנכנסים לפנים שהרי […]

ביצה כ' (ע"ב): תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג […]

סוכה נ"א (ע"ב) – נ"ב (ע"א): תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה היכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אמר רב קרא אשכחו ודרוש וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים קל וחומר ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם […]

שבת (ס"ג ע"ב – ס"ד ע"א): אמר רבא אריג כל שהוא טמא מאו בגד תכשיט כל שהוא טמא מציץ אריג ותכשיט כל שהוא טמא (במדבר לא) מכל כלי מעשה א"ל ההוא מרבנן לרבא ההוא במדין כתיב א"ל גמר כלי כלי מהתם … תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר (ויקרא יא) בגד ועור בשרץ ונאמר (במדבר לא) בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור האמור במת לא טימא אלא […]