המאגר התורני – חיפוש מתקדם

חגיגה ה' (ע"ב): רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה רבי חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. שבת צ"ט (ע"ב): אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. היה מקום לומר שרה"ר מתפשטת ורחבה ורה"י נפרדת ומצומצמת ואז כביכול רה"ר בחי' חסד שעניינו התפשטות ורה"י דין המצמצם. ואז הק"ו אם המחיצה עושה דין ומפרידה את הרשות שהיא בחי' לאחרים עושה מחיצה, לעצמה לא כ"ש שהיא מופרדת מרה"ר. אלא שעדיין יש לעיין שמא נפרדת היא אבל לא חלק מרה"י מפרידה בין הרשויות, ויש […]

חולין כ"ד (ע"ב): מנהני מילי דתנו רבנן תוכו ואע"פ שלא נגע… נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אע"פ שלא נגע אף תוכו האמור ליטמא אע"פ שלא נגע. ובהמשך בדף כ"ה (ע"א) משמע שילפינן "תוך" "תוך", שכן הוא"ו נדרשת לענין נוסף עיי"ש. גזירה שוה "תוך" "תוך" כבר למדנו בברכות כ"א ומגילה כ"ג, שכל דבר שבקדושה צריכים עשרה שהם נקראים עדה. "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ואין "תוך" אלא עשרה. עיי"ש, ובמה שכתבנו בזה. בכלי חרס תוך הכלי הוא […]

עירובין ל"א (ע"א): מ"ט דרבנן קסברי אסור לקנות בית באיסורי הנאה וכתב רש"י בד"ה אסור לקנות בית באיסורי הנאה: בקבר והא הנאה היא דמישתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה דנפקא לן בסנהדרין (ד' מז:) מ"ותמת שם מרים" וגמר "שם" "שם" מעגלה ערופה… מקורו של רש"י בסנהדרין מ"ז: ושם למדו שעגלה ערופה אסורה בהנאה שהרי "כפרה נאמרה בה כקדשים". על כן נראה שאיסור הנאה של מת אף הוא, כעגלה ערופה, נובע מזה שמותו הוא כפרה. "מיתה מכפרת". […]

זבחים ק"י (ע"א): משנה קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבו בחוץ חייב: גמרא ואמאי ליבטלי שירים לקומץ אמר רבי זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ. הקטרה נאמרה בקומץ (ויקרא ב', ב'): … וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה… והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה וגו' ונאמרה הקטרה בשיירים (ויקרא ב', י"א): כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו […]

חגיגה ד' (ע"ב): רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה. ובמהרש"א מציין לב"ר פרשה צ"ג ושם נאמר בשם רבי אלעזר בן עזריה: ר' אלעזר בן עזריה אמר אוי לנו מיום […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. שבת קל"א (ע"א): אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדן ר"א אלא מגזירה שוה דתניא ר' אליעזר אומר מניין למכשירי שתי הלחם שדוחין את השבת נאמרה הבאה בעומר ונאמרה הבאה בשתי הלחם מה הבאה האמורה בעומר מכשירין דוחין את השבת אף הבאה האמורה בשתי הלחם מכשירין דוחין את השבת. והשווה […]

חולין כ"ב (ע"א): ותנא קמא ורבי אלעזר בר' שמעון ממול העורף מנא להו גמרי מליקה ממליקה. ופרש"י: ות"ק – דאמר כמשפט חטאת בהמה. ור"א בר"ש – דאמר כמשפט חטאת העוף ומפיק היקישא לאחיזת ראש וגוף. מול עורף – בעולה מנא להו תרתי לא מצי גמרינן מיניה… גמרי מליקה ממליקה – במה מצינו מה מליקה האמורה בחטאת פירש לך בה הכתוב מול עורף אף כל מליקה אינה אלא ממול עורף. ורש"י לעיל כ"א (ע"ב) ד"ה "והקריבו" כתב וזו לשונו: … דבשלמא […]

חגיגה ט"ו (ע"ב): אשכחיה רבה בר שילא לאליהו אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא אמר ליה קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר אמר ליה אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר אמר ליה אמאי רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים קל וחומר על דמן […]

עבודה זרה מ"ו (ע"ב): יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה אם תמצא לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא אמר רבא קל וחומר ומה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לא שנא תלוש ולא שנא במחובר נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור במחובר לגבוה אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא או חילוף ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר […]

שבת קי"ח (ע"א): א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א) יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח) ביום בא גוג ג' […]

שתי מימרות לר"ש על הפסו ק "קרבן לה'" האחת בזוה"ק והשניה בספרא. בזוה"ק נדרש ר"ש על ידי רבי חזקיה לבאר מילת "קרבן" וזה לשון הזהר (ויקרא ה'): רבי חזקיה הוה שכיח קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, האי דאקרי קרבן, קירוב מבעי ליה או קריבות, מאי קרבן: אמר ליה, הא ידיע הוא לגבי חברייא, קרבן מאינון כתרין קדישין, דמתקרבי כלהו כחדא, ומתקשרן דא בדא, עד דאתעבידו כלהו חד ביחודא שלים, לאתקנא שמא קדישא כדקא חזי: הדא הוא דכתיב קרבן לה', קרבן […]

חגיגה ט"ו (ע"ב): איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה. ופירש"י: שוקלין – לדרוש קל מחמור וחמור מקל, לפי המשקולת של קל וחומר. יש כאן הבנה במידת קל וחומר שדומה היא למשקולת. הקל בצד אחד והחמור בצד אחר. כל צד יש בו את הדברים המובהקים שלו ויש לו השפעה על הצד השני של המשקולת. נשקלים הם זה לעומת זה ועל כן אפשר ללמוד מצד אחד על השני, מן הקל על החמור, שאם בצד של הקל יש בחינות של חומר בוודאי […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א): תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. נראה […]

חולין ס"ה: דבי ר' ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא ציפורת כרמים אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין ת"ל סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין ת"ל חרגול זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת […]

כתובות ל"ה (ע"א): חייבי מלקיות כחייבי מיתות היכן ריבתה תורה אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה. עי' תוספות סנהדרין ל"ג: ד"ה אתיר רשע רשע שהסיק: ויש לומר דרבא אית ליה ג"ש אלא דלהנך מילי (בהם חלק על אביי ואמר סבר עצמו) קאמר דלא צריך. ועוד חילק התוס' בין לימוד דרשה העוסקת בגוף המלקות לבין פטור ממון. ועדיין צריך עיון במה בדיוק נחלקו. נראה שנחלקו בעצם הבנת דין מלקות. לאביי ילפינן גזירה שוה "רשע" "רשע" שמצד עצם […]

חולין ע"א: אשכחן טומאה בלועה טהרה בלועה מנלן קל וחומר ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע מציל על טהרה שבתוכו מליטמא אדם שמציל על טומאה שבתוכו מלטמא אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מליטמא מה לכלי חרס שכן אין מטמא מגבו תאמר באדם שמטמא מגבו אטו אנן מגבו קאמרינן מתוכו קאמרינן אדרבה כלי חרס חמור שכן מטמא מאוירו אשכחן בלוע דלמעלה בלוע דלמטה מנלן קל וחומר […]

חגיגה י"ח (ע"א): מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר אינו צריך קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שאין […]

שבת פ"ד (ע"ב): ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת ואמאי הא לית ליה טהרה במקוה. וברש"י ד"ה "מפץ שטמא בזב": … ומהכא נפקא לן בעלמא (נדה דף מט:) דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ: נראה פשוט שהמטמא בזב כיון שהוא חי טומאתו קשורה בנגיעה או במשא ובהיסט שהן פעולות אדם חי. לעומת זאת מיוחדת טומאת מת שמטמאה באהל שזה עצם הימצאות הטומאה ולא נגיעה וכד' […]

חולין ע' (ע"ב): משנה בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ר' יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור. גמרא מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה אמו להתירו באכילה לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה. רש"י פירש את הקל וחומר, וזו לשונו: אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא? משמע שהדגש הוא שלהתיר […]