סוכה ז' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
סוכה ז' (ע"א): השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן. וברש"י: דהשתא מקילתא לחמירתא אמר מיגו – מיגו דהוי דופן לסוכה דקילא, הוי דופן לשבת דחמירא. מחמירתא לקילתא מיבעיא – דמבוי שיש לו לחי זקוף, דכשר לסוכה בשבת. סוכה נקראת מצוה קלה כדאמרינן בע"ז ג' (ע"א): אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה… ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס. בודאי ביחס לשבת נחשבת הסוכה למצוה קלה, שכן היא […]
ברכות ט"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט"ו (ע"ב): אצטריך סד"א נילף "כתיבה" "כתיבה" מהתם מה התם אלות אין צואות לא, אף הכא נמי צואות לא, כתב רחמנא "וכתבתם" אפי' צואות. במזוזה ובתפילין כותבין את כל הפרשה ואפילו את המצוה לכתוב ולא רק את המילים "שמע ישראל וגו'" ובפרשת סוטה סובר ר' יהודה שאינו כותב אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" בלא הצוואות. הגמרא אומרת שסד"א לילף "כתיבה" "כתיבה" שנלמד מזוזות מסוטה על […]
ברכות ה' (ע"א) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה
ברכות ה' (ע"א): דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו […]
זבחים פ"ו (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
זבחים פ"ו (ע"ב): איתמר פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן אמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהן עיכול לעולם. לרב חסדא חצות הוא רק סוג של תנאי לאיברים שנתקשו שאם עבר זמן עד חצות נחשבים מעוכלים אבל […]
ברכות ה' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
ברכות ה' (ע"א): מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. ההכרח הוא בחינת דין, ומכאן שהחופש הוא בחינת חסד. כך היא לשון הרב (בהנהגת ק"ו): … והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה. עבד הוא ביטוי להכרח ויציאתו לחירות היא החופש. ההכרח הוא דין והחופש הוא […]
שבת קל"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
שבת קל"ב (ע"א): אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וברש"י תושבע"פ לא ניתנה לידרש בי"ג מידות. לולא דברי רש"י היה אפשר לפרש שקל וחומר היא מידה הגיונית ואדם דן קל וחומר מעצמו. הלכה שהיא דבר שאינו הגיוני ואין לדעת סברת ההלכה ולכן אי אפשר ללמוד ממנה קל וחומר. דברי רש"י מתאימים למה שכתב האר"י ז"ל שי"ג מידות הן נדרשות בתושב"כ שהיא תפארת וקל וחומר עצמה היא […]
ברכות ט' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט' (ע"א): … דתניא (שמות יב) "ואכלו את הבשר בלילה הזה" רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן (שמות יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. מדת גזירה שוה היא מכרעת בין חסד לדין, בין ימין לשמאל. שלש הבחינות הנזכרות בעניין, עניינן הוא המיזוג וההתכללות של ימין ושמאל, זכר ונקבה, חסד ודין: בלילה הזה, חצות, […]
שבת קל"ב (ע"א) – לימוד מקל וחומר
שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. נראה שהקל וחומר הוא מצד ההכרח. ההכרח נבחן כדין1. המילה היא השלמת איבר בגופו של האדם. אם השלמת איבר אחד שאינו כ"כ הכרח, מ"מ דוחה את השבת וחיוניותו גורמת לדחיית השבת, שאי אפשר לו לאדם שהגיע זמן מילתו של יום השמיני להיות בשבת לדחות את השבת, קל וחומר […]
קידושין ל"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
קידושין ל"ב (ע"א): לבריה דרב ירמיה כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה לביטול מלאכה. וברש"י מסכת ב"מ דף ל"ב: הוקש כבודם – בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך. הלימוד הזה הוא אפוא בגזירה שוה1. נראה פשוט שבסוגיה זו ההשוואה היא עיקר הענין כמו שאמרו חכמים (לעיל דף ל' ע"ב): תנו רבנן נאמר […]
ברכות ד' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ד' (ע"ב): מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא אמר ר' יוחנן אתיא "אחד" "אחד" כתיב הכא "ויעף אלי אחד מן השרפים" וכתי' התם (דניאל י) "והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני". רבי יוחנן למד בגזירה שוה ש"אחד" הוא "מיכאל". מידת גזירה שוה היא הנהגת התפארת הממזגת בין חסד ודין. אף כי ידוע שמיכאל הוא בימין, בחסד, יש ללמוד מהשימוש בגזירה שוה לזיהויו של מיכאל […]