המאגר התורני

עירובין י' (ע"א): ר' יהודה אומר אינו צריך למעט ועד כמה סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר עד שלש עשרה אמה ושליש וקל וחומר מפסי ביראות ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש והיא הנותנת פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא תתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש […]

בבא מציעא צ"ד (ע"ב): נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמים את האבידה ואת הגניבה. … בשלמא גניבה דכתיב "אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו" אלא אבידה מנא לן דתניא "אם גנוב יגנב" אין לי אלא גניבה אבידה מנין תלמוד לומר "אם גנוב יגנב" מכל מקום הניחא למאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא למאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר אמרי במערבא קל וחומר ומה גניבה שקרובה לאונס […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י ספרי פנחס (קמ"ב): נם לו ר' יאשיה לפי שהוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו למה נאמר אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת אין צריך שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה ומה ת"ל "במועדו" מופנה להקיש לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה מועדו האמור כאן דוחה […]

בבא קמא כ"ד (ע"ב) – כ"ה (ע"א): משנה שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם אמרו לו דיו לבא מן הדין […]

סנהדרין ג' (ע"ב): רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן. הריגת אדם הוא "דין קשה" וכך גם כל פגיעה בגופו. לעומת זאת חיסור ממון שלא כדין נחשב כדין קל. הוי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו לכן ממון קל הוא ביחס לנפשות. אם בנפשות שטעות בדין גורמת לדין קשה בעולם, ואעפ"כ די ברוב לחייב, קל וחומר לממונות, שטעות בהם אינה גורמת לדין קשה, שדי ברוב […]

בבא קמא פ"ג (ע"ב): משנה החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובשת. גמרא אמאי עין תחת עין אמר רחמנא אימא עין ממש לא סלקא דעתך דתניא יכול סימא את עינו מסמא את עינו קטע את ידו מקטע את ידו שיבר את רגלו משבר את רגלו ת"ל מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין ואם נפשך לומר הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות לנפש רוצח […]

בבא קמא פ"ו (ע"ב): משנה המבייש את הסומא… חייב גמרא מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה ר' יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד מאי טעמא דר' יהודה גמר עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא מחייבי גליות דתניא בלא ראות פרט לסומא דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לרבות את הסומא מאי טעמא דר' יהודה אמר לך ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים […]

בבא קמא פ"ח (ע"א): אלא מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות אמרי ולטעמיך תיקשי לך גר לדברי הכל אלא אמר קרא מקרב אחיך ממובחר שבאחיך אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו אמר עולא עדות לא מצית אמרת אתיא עדות בקל וחומר מאשה ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה קטן […]

בבא מציעא ב' (ע"ב): לא ולאו קל וחומר הוא ומה התם דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה למר אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה הכא דליכא דררא דממונא דאיכא למימר דתרוייהו היא לא כל שכן. דררא דממונא היינו שיש לו שייכות לממון ובודאי הממון של אחד מהם, וכל אחד מהם יש צד שהוא בעל הממון כולו. זוהי מציאות של מידת הדין, שיש חשש הפסד ממון לאחד מהם, ואעפ"כ אמר […]

ספרי כי תצא (א', ט') והביאו הרמב"ן בהוספותיו למצוות עשה מצוה ז': זכור אשר עשה ה' אלהיך למרים, וכי מה ענין זה לזה נתנו הענין לו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהניתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה שיענש. בדרך, בשעת טירופכם. בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם אלא שתלה הכתוב במרים ללמדך […]