סנהדרין פ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין פ"ח (ע"א): דתניא רבי יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור. הפסוק בצרעת הבגד הוא (ויקרא י"ג, נ"ה): וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו. ופרש"י עה"ת: בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה: קרחתו – שחקים ישנים ומפני המדרש שהוצרך […]
מנחות צ"א (ע"א) – לימוד מכלל ופרט וכלל
מנחות צ"א (ע"א): "ועשיתם אשה לה'" – כלל, "לפלא נדר או לנדבה" – פרט "לריח ניחוח" – חזר וכלל… מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. אף פסוק זה לכשעצמו בולט בהנהגת כלל ופרט וכלל. אף בפרשה זו אנו נדרשים לקשר שבין פרשת המרגלים הסמוכה, לפרשת נסכים. עיין בדברי ה"שם משמואל" לפרשת שלח (תרע"ב) שהביא דברי הספורנו שקודם חטא העגל […]
סנהדרין י"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין י"ד (ע"א): ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך. עי' יד רמ"ה שלמסקנה לר' יהודה ילפינן גזירה שוה "זקני" "זקני", מסמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור, למדידת הערים סביבות החלל בפרשת עגלה ערופה. נראה שלפי ביאור הרב קוק לגזירה שוה מבוארת הסוגיא. המילים המשותפות "זקני" "זקניך" מלמדות על קשר פנימי עמוק. "זקני העדה" הסומכים ידיהם על פר העלם דבר של ציבור, הם נציגי האומה כולה, והם […]
בכורות ו' (ע"א) – לימוד מכלל ופרט
בכורות ו' (ע"א): ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה אמר רב פפא כל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא. כבר נשאלה השאלה אם אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד, מה צורך יש לנו בכלל. ותרצו, שאם לא הכלל היינו יכולים לראות בפרטים בחינת אב וללמוד בבנין אב, לכן יש את הכלל, ואז אין בכלל אלא מה שבפרט. וצריך עיון, שלכאורה אין צורך במידה זו […]
סנהדרין פ"ז (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין פ"ז (ע"א): תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים רבי שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים מאי טעמא דרבי מאיר גמר דבר דבר כתיב הכא כי יפלא ממך דבר למשפט וכתיב התם ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המילה "דבר" […]
מנחות צ"א (ע"ב) – לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד
מנחות צ"א (ע"ב): …או אינו אלא אפילו חטאת ת"ל ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה. נזיר בהשלמת ימי נזירותו מביא קרבנות שלמים, חטאת ואשם. הגמרא מבקשת ללמוד שאינו מביא נסכים על קרבנות החטאת והאשם. אכן צריך לימוד מיוחד. לחטאת ואשם נזיר, שכן אף שהם באים כחובה של חטאת ואשם, מ"מ ראשיתם היא הנדבה, שהנזיר נדבה רוחו אותו להיות נזיר, ועל כן […]
בבא מציעא קי"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
בבא מציעא קי"ד (ע"א): איבעיא להו מהו שיסדרו בבעל חוב מי גמר מיכה מיכה מערכין או לא תא שמע דשלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך היתה שאלה האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו רבי יעקב משמיה דבר פדא ורבי ירמיה משמיה דאילפא אמרי קל וחומר מבעל חוב ומה בעל חוב שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אינו דין שאין מסדרין ורבי יוחנן אמר נדר בערכך כתיב מה ערכין מסדרין אף […]
בכורות י"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
במשנה (בכורות י"ב ע"א): אין פודין לא בעגל ולא בחיה לא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי… ובגמ': מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו. ולקמן בסוגיא: איבעי' להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר' מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר"מ בן פקועה טעון שחיטה שה מעליא הוא אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו […]
בבא בתרא ט"ז (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא ט"ז (ע"ב): אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה בא על נערה מאורסה כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה הרג את הנפש כתיב הכא עיף וכתיב התם אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים וכפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי וכתיב התם זה אלי ואנוהו וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות ושט […]
מנחות צ"ג – לימוד מגזירה שוה
מנחות צ"ג: אלא סומא מאי טעמא לא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה וחד אמר אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראייה ולמאן דאמר מעולת ראייה מ"ט לא יליף מן זקני עדה דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מציבור ולמאן דיליף מזקני עדה מאי טעמא לא יליף מעולת ראייה דנין מידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה לאפוקי עולת ראייה דהיא גופה מעולת נדבה גמרה דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא […]