המאגר התורני

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. מגילה כ' (ע"ב): ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים דתניא גבי יום הכפורים "וכפר בעדו ובעד ביתו" בכפרת דברים הכתוב מדבר, וכפרה ביממא הוא, דכתיב "ביום הזה יכפר עליכם". וכן הגמרא ביומא ל"ו (ע"ב): תנו רבנן וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת דמים הרי אני דן נאמרה כאן כפרה ונאמרה להלן כפרה מה כפרה האמורה […]

יומא ב' (ע"א): יליף צוה צוה כתיב הכא צוה ה' לעשת וכתיב התם זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר מה להלן פרה אף כאן פרה ומה כאן פרישה אף להלן פרישה. יש משותף בין ימי המילואים לבין פרה אדומה. המשותף בא לידי ביטוי במילה "צוה": הציווי והחשיבות לעשות בדיוק כמו הצווי. פרה אדומה נקראת חוקה ובלשון חכמים הוסיפו מילת "גזירה" כמו שהביא רש"י מתנחומא בריש חוקת: … לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר בתריה. […]

יומא מ"ד: רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים לא בשעת הקטרה דהיכל אי הכי הא מה מעלה ותו לא הא איכא הא מעלה דאילו […]

נאמר במשנה שקלים (פ"ו ה"ד): האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ. ובגמ' ירושלמי שם אמרו: לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. וביאור הענין. נאמר כאן בלחם הפנים "ונתת על המערכת לבונה זכה והייתה ללחם אזכרה" (ויקרא כ"ד, ז') ונאמר להלן בקרבן מנחת נדבה "וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה" (ויקרא […]

יומא ה' (ע"ב): אמר רבי יוסי בר חנינא מכנסים אין כתובין בפרשה כשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי" להביא המכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנא לן אתיא "זה" "זה" מ"וזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האפה". נראה בביאור הענין שהמכנסים אינם בגדי כבוד ותפארת כשאר בגדי כהונה אלא בא לכסות ערוה. כך הוא לשון המכילתא סוף פרשת יתרו (כ"ב, ב'): ולא תעלה במעלות על מזבחי מכאן אמרו […]

יומא ה' (ע"ב): מילתא דכתיבא בהאי ענינא מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק יליף פתח פתח. וברש"י: פתח פתח – בצוואה כתיב (שמות כט) אל פתח אהל מועד [יתירא] וכן בעשייה, [בצוואה כתיב] תקריב [אל] פתח אהל מועד ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד, וכן בעשייה, ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד, בשלו את הבשר פתח אהל מועד: אמירת אורים ותומים נקראת גזירה. מכל המילים […]

ירושלמי שקלים (פ"א ה"א): תני "זאת עולת חדש בחדשו" יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל "בחדשו לחדשי השנה" בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן "חדשי" ונאמר להלן "חדשי" מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. "חדשי השנה" הוא ביטוי לשנה שלימה המורכבת מחדשים. לכל חדש יש תכונה ומהות המיוחדים לו. חדשי השנה כולם יחד הם מיזוג של תכונות וכוחות לכלל של מציאות אחת. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"ב): דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועיין מה שכתבנו בברכות ט' (ע"א) וצרפהו לכאן.

פסחים קי"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו. בפשטות דרשו חז"ל ש"זכור את יום השבת לקדשו" היינו להזכיר את יום השבת בפה ומכאן למדו על חיוב מצות קידוש בשבת. הרמב"ם בפ"ז ה"א מהלכות חמץ ומצה למד משבת על סיפור יציאת מצרים במה שנראה כגזירה שוה. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות […]

שבת פ"ו (ע"ב): … ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כשם שלומדים מ"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" שהזיכרון מתחיל מעיצומו של יום, ומכאן למדו שגם "זכור את יום השבת לקדשו" התחיל בעיצומו של יום השבת ומתן תורה בשבת היה, כך לומדים מ"זכור את יום השבת לקדשו" שצריך להמשיך את הזיכרון בסיפור […]