ירושלמי יומא פ"ב ה"ב – לימוד מקל וחומר
ירושלמי יומא פ"ב ה"ב: מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה קל וחומר אם מזבח החיצון אסור בהנייה הפנימי לא כל שכן אם במזבח החיצון הדשן הולך "אל מקום טהור" ואסור בהנאה ק"ו דישון מזבח הפנימי הולך "אל מקום טהור" ואסור בהנאה. אל מול קדשי הקדשים באים קדשים קלים, ומדקרו להו רבנן קדשים קלים, משמעו שקדשי קדשים, קדשים חמורים הם. מזבח החיצון הוא בבחי' קל ביחס למזבח הפנימי המקודש יותר. ואם במזבח החיצון בדישונו, הקפידה התורה על מקום טהור ואוסרתו בהנאה, […]
מנחות ע"ב (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות ע"ב (ע"ב): והתניא רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן במועדו במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן. עי' פסחים ס"ו ודף פ"א ובמה שכתבנו שם. ועי' תוד"ה שנאמר בהן במועדו שכל הלימודים הם בגזירה שוה מ"מועדו" שבכולן נאמר לשון […]
בכורות י"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר
יש בסוגיא (בכורות י"ג ע"א) ארבעה קל וחומר שניים לישראל הקונה מעובד כוכבים ושניים לעכו"ם הקונה מישראל: אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לא ס"ד ק"ו הוא אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי אמרי ולאו ק"ו הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא […]
מנחות פ"א (ע"ב) – פ"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מנחות פ"א (ע"ב) – פ"ב (ע"א): יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר לא שנו אלא מחיטי מעשר שני אבל מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני יביא א"ל רבי אתה אומר כן אני אומר אפי' מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני לא יביא ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידך אימא טעמא דידך תודה מהיכא קא ילפת לה משלמים ושלמים שם שם ממעשר [ומינה] מה שלמים אין גופן מעשר אף תודה נמי אין גופה מעשר והני חיטי הלקוחות במעות מעשר שני נמי […]
סנהדרין ע"ט – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין ע"ט … דתניא רבי אומר ונתתה נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון. עי' חגיגה י"א וב"ק מ"ד ועי' מש"כ ב"ק מ' בג"ש "שיתה" "שיתה" ועי' מש"כ ב"ק ה' בג"ש ד"תחת נתינה ישלם כסף" במילת "נתינה". נראה שכשיש מציאות של נפשות ואעפ"כ יש תשלומי ממון זה ביטוי למיתוק הדין. המילה "נתינה" אף היא מבטאת מיתוק שכן הוא יכול לתת משהו על מנת […]
ספרא דבורא בחובה פרק י"ח (פרשתא י"ד) – לימוד מכל דבר שיצא לידון בדבר חדש
נאמר בתורה (ויקרא ג' ו'- י"א): ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה'… אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה'… והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה, לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. את שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן… והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'. על פסוקים אלו אמרו בספרא (דבורא בחובה פרק י"ח, פרשתא י"ד): משום רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר חדש החזירו הכתוב […]
סנהדרין פ"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין פ"ד (ע"א) … אונן מנלן (שהוא באזהרה ולא במיתה ביד"ש) דכתיב "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" הא אחר שלא יצא חילל. אמר ליה רב אדא לרבא ונילף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה? מי כתיב ביה בגופיה? מכללא קאתי, הוי דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה. נראה מכאן סייעתא לדברי הנזיר בקול הנבואה דף פ"ה תחת הכותרת גזירה שוה – השוואה שמימית: המידה השניה […]
מנחות צ' (ע"ב) – לימוד מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד
מנחות צ' (ע"ב): אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל תלמוד לומר וכי תעשה בן בקר בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה. ועי' בספרי שפרשו שם פסוקים אלו במידת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא. כשלומדים את הפסוקים בולטת מאד הנהגת מדה זו בפסוקים (במדבר ט"ו, א-ט"ז): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר […]
בכורות י' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בכורות י' (ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור. הלימוד הוא עריפת חמור מעגלה ערופה האסורה בהנאה. כפי שביארנו (לעיל דף ו') החמור הוא אבי אבות הטומאה ודווקא בו יש סגולה פנימית המתבטאת בפדיונו בשה. אבל אם לא פודים אותו, מתגלה הטומאה דווקא בו בשיא הופעתה. דומה הוא לעגלה ערופה, אשר מעשה […]
סנהדרין פ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין פ"ח (ע"א): דתניא רבי יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור. הפסוק בצרעת הבגד הוא (ויקרא י"ג, נ"ה): וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו. ופרש"י עה"ת: בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה: קרחתו – שחקים ישנים ומפני המדרש שהוצרך […]