סנהדרין ע"ו (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין ע"ו (ע"ב): ההוא גברא דמצמצמא לחיותה דחבריה בשימשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רב פטר רבינא מחייב קל וחומר ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שחייב בהן את המצמצם. לרבינא אנו דנים בקל וחומר1 בבואנו לדון איזה מקרה ראוי להיות מונהג יותר בדין ואיזה יותר ברחמים, בודאי נדון ונאמר שרוצח חמור ממזיק ופגיעתו קשה יותר וראוי יותר לדונו בדין. רבינא מחדש שמצאנו […]
בבא קמא ל"ב (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
בבא קמא ל"ב (ע"ב): תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב מאי חייב א"ר יוסי בר חנינא חייב בד' דברים ופטור מגלות לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס אמר רבא ק"ו ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא […]
סנהרין ע"ד (ע"א) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין ע"ד (ע"א): תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן. פגם הדיוט ניתן להציל, ק"ו לפגם גבוה עי' מרגליות הים שהביא מהזהר ביטוי של פגימותא לעילא. ועיין בעוד במרגליות הים שם ד"ה וכי עונשין מה"ד שיש לדון אם פגיעה ברודף היא דין עונש או דין הצלה לנרדף. אם ענש הוא לרודף י"ל שעונש הוא מידת הדין והנהגת הדין ואם התורה הענישה את […]
בבא קמא ל"ח (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
בבא קמא ל"ח (ע"ב): והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה. קל וחומר זה הוא המשך לקל וחומר שנשא משה מעצמו, ממשה רבינו למד עולא להמשיך ולדון קל וחומר מעצמו. אם בשביל שתי פרדות טובות, דן הקב"ה את עמון ומואב במידת הרחמים, אף שמואב מצד עצמם ראויים הם למידת הדין, שהרי הם שהביאו […]
סנהדרין נ' – לימוד מקל וחומר
סנהדרין נ': שריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונן אבד נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשריפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מסייף שריפה חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן […]
בבא קמא ל"ח – לימוד מקל וחומר
בבא קמא ל"ח: וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית. עי' תוס' וראשונים ששאלו הרי אזהרת "אל תצר את מואב" נאמרה קודם פרשת מדין. נראה שהקל וחומר […]
חולין (פ"ח ע"ב) – מצוות כיסוי הדם – לימוד מכלל הצריך לפרט
הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל הצריך לפרט מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. על מצות כיסוי הדם לאחר שחיטה כותבת הגמרא (חולין פ"ח): תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה גמרא ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה […]
מכות י"א (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
מכות י"א (ע"ב) אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. נראה שלצאת מעיר מקלט צריך כח גדול של רחמים יותר מאשר לא לגלות לעיר מקלט. אם מותו של כהן גדול מהווה כפרה ושפע של רחמים עד כדי יציאת רוצח בשוגג מעיר מקלטו, קל וחומר שמותו יהיה כפרה ושפע רחמים על מי שעדיין לא גלה, ויחסוך ממנו הגלות. הגלות היא בחינה של ענש ומיתת כהן גדול היא המכפרת. אכן אם נבין שהגלת […]
בבא קמא ע"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה
בבא קמא ע"ח (ע"א): … אי לבכור העברה העברה יליף ממעשר אי נמי נדמה אמרת לא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור כלאים מבעיא? עי' בתורה שלימה שמות י"ג, י"ב הערה קמ"ז שהביא עשרה לימודים בגזירה שוה זו של "העברה" "העברה". מיוחד הוא הביטוי "והעברת כל פטר רחם לה'", וכבר פרשו רש"י על התורה ע"פ חז"ל, שהעברה הוא מלשון הפרשה. מתאימים הדברים גם ל"יעבור" דמעשר, שכן כל אחד מן הצאן העובר תחת השבט, כבר מופרש הוא […]
משמעות המצוות המסיימות ספר ויקרא
בכמה מצוות הזכרנו משמעות מצוות בכור, מעשר שני ומעשר בהמה ואף החרם נזכר. אלו המצוות המסיימות את ספר ויקרא: בכור, חרם, מעשר שני ומעשר בהמה. בכור1 מבטא היות ישראל בכור הקב"ה "בני בכורי ישראל" והבכורות נועדו לעבודת ה' על כן הבכור נאכל לכהנים עובדי ה'. כל ישראל בחי' בכורות ומתגלה הדבר בבכוריהם באדם ובבהמה מצד שייכות לכהנים. החרם2 מבטא שייכות מוחלטת של האדם וממונו להשי"ת. הדבר מתגלה כשאדם מחרים רכושו לה' שאז מאבד הוא את שלילתו המוחלטת של הרכוש "לא […]