המאגר התורני

שבת פ"ד (ע"ב): ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת ואמאי הא לית ליה טהרה במקוה. וברש"י ד"ה "מפץ שטמא בזב": … ומהכא נפקא לן בעלמא (נדה דף מט:) דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ: נראה פשוט שהמטמא בזב כיון שהוא חי טומאתו קשורה בנגיעה או במשא ובהיסט שהן פעולות אדם חי. לעומת זאת מיוחדת טומאת מת שמטמאה באהל שזה עצם הימצאות הטומאה ולא נגיעה וכד' […]

חולין ע' (ע"ב): משנה בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ר' יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור. גמרא מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה אמו להתירו באכילה לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה. רש"י פירש את הקל וחומר, וזו לשונו: אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא? משמע שהדגש הוא שלהתיר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. דין רוב לומדים לר' יאשיה בדיני ממונות מדיני נפשות: רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות. ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן. במה דיני נפשות חמירי? "חמור" הוא ביטוי לדין (כדברי האר"י בביאורו לק"ו). המהר"ל מגדיר את הדין (נצח ישראל פרק כ"ז): כל דין מחוייב ומוכרח. הדין הוא מוכרח. כל סיבה ומסובב ממידת הדין הוא. אף חוקי הטבע […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. ראש השנה ל"ד (ע"א): תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא והעברת שופר תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול. ובגמ' שבת צ"ו (ע"ב) למדו באותה גזירה שוה איסור הוצאה: הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו […]

מהדורא קמא. למהדורא תניינא לחצו כאן חולין דף ס' ע"א: דרש רבי חנינא בר פפא (תהילים קד) "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א) "למינהו" באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר "למינהו" באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה "למינהו" אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. […]

חולין ס"ט (ע"א): בעי אילפא הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן מהו מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהריה מידי נבלה או לא אמר רבא ק"ו אם הועיל לו סימן ראשון לסימן שני להתירו באכילה לא יועיל לו לטהריה מידי נבלה נראה שהבעיה של אילפא היא האם כוונת השחיטה לאכילה בסימן ראשון וכוונת השחיטה לטהר מידי נבילה בסימן שני, מצטרפות יחדיו. בסימן ראשון היא לאכילה, ואף שגם מטהרים מידי נבילה אבל אין זה בכוונתו שהרי ראוי לאכילה וזו שחיטת […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. סנהדרין י' (ע"א): מ"ט דרבי ישמעאל? אמר אביי אתיא "רשע" "רשע" מחייבי מיתות כתיב הכא (דברים כה) "והיה אם בן הכות הרשע" וכתיב התם (במדבר לה) "אשר הוא רשע למות" מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה. גזירה שוה היא ממזגת הדין כלשון האר"י: לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין […]

שבת כ"ה (ע"א): מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן. בסוגיא זו קראה הגמ' למעשר בשם קל ולקדש בשם חמור. נראה שהחמור והקל נערכים על פי מגבלותיהם – גבולותיהם. הגבול ממידת הדין הוא וההתפשטות ממדת החסד. הקל מתבטא בפחות גבולות והחמור בגבולות יתירים. כך מעשר לעומת הקדש הרי הוא קל לעומת חמור שהמעשר אין כ"כ גבולות באכילתו ושימושו ובקדש יש גבולות רבים.

במשנה (המתחילה בע"א) נאמר: מלק ונמצאת טריפה ר' מאיר אומר אינו מטמא בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמא א"ר מאיר ק"ו אם נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו … רבי יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה. כבר למדנו ממשנת רבי מאיר שקל וחומר בא למתק הדין ולהוסיף רחמים וחסד בעולם (עי' מש"כ במשנת נגעים פ' י"ג) אף כאן משתמש רבי מאיר […]

שבת קל"ב: קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה. נראה שכאן החמור והקל נערכים מצד הכרח קיומם. מילה מוכרחת היא ביותר ואין אפשרות בלעדיה על כן אפי' את הצרעת היא דוחה, הצרעת קלה ביחס למילה שכן אינה מוכרחת שהרי נדחית מפני המילה. אמנם ביחס לעבודה חמורה היא שמוכרחת היא יותר מעבודה ועל כן דוחה צרעת את העבודה, והעבודה אף היא מוכרחת ביחס […]