המאגר התורני

ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (דף ט.), במעשה רבי יהושע ובן זומא שנפגשו בדרך ובתשובתו לר' יהושע אומר בן זומא: מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח נאמר כאן ריחוף (במעשה בראשית נאמר ורוח אלוקים מרחפת על פני המים) ונאמר להלן (דברים לב) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע. להבין הדרשה ולהבין השימוש בגזירה שוה נתבונן נא בדברי הרב קוק […]

מועד קטן ט"ו (ע"א): מצורע מהו בתפילין תא שמע והצרוע לרבות כהן גדול בגדיו יהיו פרומים שיהו מקורעים וראשו יהיה פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא אכומתא וסודרא. עי' שו"ע או"ח סימן ל"ח שנפסק שמצורע אינו מניח תפילין, ודרשת ר"ע עיקרית גם להלכה. גם דברי רב פפא אינם […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. ופרש"י (לעיל): משבת – דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה): ובתו"כ (קדושים עה"פ "בהמתך לא תרביע כלאיים") למדו מן הפסוק את חוקתי תשמרו שהוא הפתיחה לביטוי "בהמתך לא תרביע כלאיים". ביאור הלימוד הוא, שכבר ברא הקב"ה את עולמו עם חוקים ומינים על פי רצונו יתברך, וצוה אותנו לשמור חוקיו ולא לשנות צורת הבריאה. זה מה שעמד ביסוד איסור כלאיים […]

בספרא בפרשת אמור (פרשתא ט', פרק י"א ואילך) דרשו את פרשת המועדות. לכל מועד, יש מידה על פיה נדרשת איזו מצוה או הלכה באותו מועד. בפסח נאמר: חג המצות לה' שבעת ימים וגו' מה תלמוד לומר לפי שנאמר "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" שביעי בכלל היה. ולמה יצא להקיש אליו. אלא מה שביעי רשות אף כולם רשות תלמוד לומר עליו תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. פירוש: המידה היא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ללא ללמד […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מדרש רבה סוף פרשת כי תצא: א"ר שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה. הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן לחתוך את חייהם עאכ"ו שיחתוך הקב"ה את לשונם שנאמר (שם, ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'" נראה שמִרְים הנהגתה בחסד והרשעים במידת הדין. ואם מרים שההנהגה כלפיה בחסד, ואף היא נתכוונה לחסד מ"מ חלה […]

בבא קמא ע"ח (ע"א): אלא הא דאמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו "שור או כשב" פרט לכלאים, אי למעשר "תחת" "תחת" יליף מקדשים. נאמר במעשר (ויקרא כ"ז, ל"ב): וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש. ונאמר בקדשים (ויקרא כ"ב, כ"ז): והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן… ראוי לציין שלקמן ב"ק פ"ד ע"א ילפינן "עין תחת עין" […]

כתובות ס' (ע"א): ורמינהי יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו תלמוד לומר את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. ופרש"י "שהקלת במגעה" שאינה מטמאה מחיים וע' לשון הספרא שמיני באותו ענין (פ"ד): יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכליתו ודין הוא ומה אם בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה מהלכי שתים שהחמיר […]

קידושין מ' (ע"א): רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. עי' יבמות ק"ט (ע"א): גופא תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס […]

קידושין ל"ו (ע"ב): אלא תנופה בבעלים מנלן אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן מה להלן בעלים אף כאן בעלים. וראה מש"כ בסוטה דף י"ט.

קידושין ל"ו (ע"ב): … אשכחן סוטה נזירה מנלן אתיא כף כף מסוטה. ומכאן למדו את שנאמר במשנה שהתנופות אינן נוהגות בנשים "חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות". ופרש"י: כף כף מסוטה – בסוטה כתיב (שם ה) ונתן על כפיה ובנזיר כתיב ונתן על כפי הנזיר (שם ו). והרמב"ם בפיהמ"ש הוסיף שכמו נזיר אף נזירה חייבת שכן נאמר בתחילת הפרשה "איש או אישה". אחר שלמדו על סוטה שטעונה תנופה בבעלים בגזירה שוה "יד" "יד" משלמים, למדו נזירה מסוטה בגזירה שוה "כף […]