סוג מדיה: טקסט

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. בירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח דנים במקור שהתקיעות במוספין ובתוך הדברים דרשו: ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב "והקרבתם" וכאן כתיב "ועשיתם" אמר להן הקב"ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה. עי' במפרשים שדרשו עפ"י מדה "סדור שנחלק" ו"דבר שהוא מיוחד במקומו". יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עלה […]

יומא דף נ"ד (ע"א) ותניא רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם. כבר מצאנו גזירה שוה "ברית" "ברית" בשם חברו של ר' יוחנן הלא הוא ריש לקיש בגמ' ברכות דף ה' (ע"א): והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר […]

בברייתא דרבי ישמעאל: שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר: וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. וכתוב אחר אומר: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, הכריע השלישי: כי מן השמים דברתי עמכם, מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על ההר ודבר עימהם מן השמים. וכן הוא אומר: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. לברייתא זו יש נוסחא אחרת המחליפה את הפסוקים. כך מובא בספרו של רבי שמשון מקינון […]

נזיר ג' (ע"א): הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר: ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אימא מידי דעבורי כדכתיב ושולח מים על פני חוצות תנא פרע פרע יליף כתיב הכא קדוש יהיה גדל פרע וכתיב התם גבי כהן הדיוט ופרע לא ישלחו ואיבעית אימא האי שולח מים נמי ריבוי הוא (כדמתרגם רב יוסף) דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי. עי' במש"כ מו"ק י"ט (ע"ב) בג"ש "פרע" "פרע" שלמדו אצל נזיר. בסוגיין נתחבטו המפרשים ע' רש"י, תוס' […]

ספרי נשא (פסקא נ"ח): ובבא משה אל אהל מועד. למה נאמר לפי שהוא אומר ויקרא א וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש ת"ל שמות כה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת וא"א לומר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד כיצד יתקיימו שני כתובים זו מדה בתורה ב' כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה על זה יתקיימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. […]

ספרא ריש אחרי: רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני ה' וימותו וכתוב אחד אומר ויקריבו לפני ה' אש זרה הכריע בהקריבם אש זרה לפני ה' הוי על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. לר"ע יש שני כתובים המכחישים זה את זה בסיבת מיתת בני אהרון. האחד בפרשת אחרי מות: בקרבתם לפני ה' וימותו. והיינו על קרבתם היתרה שנכנסו אל הקדש. והשני בפרשת שמיני: ויקריבו לפני ה' אש זרה. והיינו על הקרבת קרבן שלא כראוי ושלא כצווי. הכתוב המכריע […]

נדרים כ"ב (ע"א): … דתניא רבי נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן. וביאר שיטה מקובצת: בנה במה. ילפי "כי תחדל" מן "חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא" ודרשינן בברכות (דף י"ד) [אל תקרי במֶה בסגו"ל אלא] במָה [בקמ"ץ]: לפי השיטה מקובצת ר' נתן לומד דבריו בגזירה שוה, הדומה במילותיה לגזירה שוה שבהמשך הגמרא. דאמר שמואל אף על פי שמקיימו נקרא רשע, אמר רבי אבהו מאי קרא "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מכילתא בא י"ב (ה'): ר' עקיבא אומר כתוב אחד אומר "מן הכבשים ומן העיזים" וכתוב אחד אומר "צאן ובקר" כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמרת זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב שלישי ויכריע בינהם. תלמוד לומר "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח". צאן לפסח […]

נזיר ה' (ע"א): ויליף "ימים" "ימים" מבתי ערי חומה מה התם י"ב חדש אף כאן י"ב חדש. ג"ש ימים ימים מופיעה בנזיר דף ה', נזיר עולם מגלח כל י"ב חדש, וילפינן מאבשלום שנאמר בו ימים וילפינן ימים ימים מבתי ערי חומה. ויש ג"ש בכתובות נ"ז שנותנין לארוסה בתולה י"ב חודש, וילפינן "ימים" מ"ימים" מבתי ערי חומה. נראה שעצם הענין ששנה נחשבת לזמן היוצר קביעות לדבר מתבטא בבתי ערי חומה. עד שנה שאדם גר בביתו עדיין נחשבת דירתו ארעית. רק אחרי […]

נאמר במשנה (נ"ז ע"א): נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל, לפרנס את עצמה. ואמרי על זה בגמרא (נ"ז ע"ב): מנא הני מילי אמר רב חסדא דאמר קרא ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור מאי ימים אילימא תרי יומי משתעי איניש הכי אמרו ליה תרי יומי אמר להו לא אמרו ליה עשרה יומי אלא מאי ימים שנה דכתיב ימים תהיה גאולתו ואימא חדש דכתיב עד חדש ימים אמרי דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם […]

סנהדרין פ"ו (ע"א): תנו רבנן לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות תניא אידך לא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר אתה אומר בגונב ממון או אינו אלא בגונב נפשות אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון. עי' במבוא לדבר הלמד מעניינו. […]

כתובות קי"א (ע"א): אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב הכא "מזבח אדמה תעשה לי" וכתיב התם "וכפר אדמתו עמו". בפשטות הלימוד הוא בגזירה שוה. לימוד זה מתבסס על לימוד נוסף בגזירה שוה. נאמר "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" ונאמר "מזבח אדמה תעשה לי" וכן אמרו בב"ר פי"ד, ח': "מן האדמה" רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא היך מה דאת אמר (שמות כ) "מזבח אדמה […]

בבא מציעא ס"א (ע"א): … אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר כובש שכר שכיר בהדיא כתיב ביה לא תעשוק שכיר עני ואביון לעבור עליו בשני לאוין ולוקמה ברבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין דבר הלמד מעניינו ובעניינא דשכיר כתיב. ופרש"י: ובעניינא דשכירות כתיב – לאו דגזל "לא תעשוק" ו"לא תגזול", וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא: הפסוק הנדרש ב"דבר הלמד מעניינו" הוא בויקרא (י"ט, י"ג): לא תעשק את רעך ולא תגזל, לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. […]

כתובות ס"ח (ע"א): היינו דאמר רבי אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא ותני רבי חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים. כתב הרב קוק במידת גזירה שוה: אורות הקדש, החיים בחיים […]

זהר פקודי רל"ט (ע"ב): … והאי קרא מוכח עלייהו, דכתיב "צו את אהרן ואת בניו לאמר", "צו" דא עבודה זרה, רוח מסאבא, "לאמר", דא אתתא דאקרי יראת יקו"ק, כתיב הכא "לאמר", וכתיב התם (ירמיה ג א) "לאמר הן ישלח איש את אשתו", והא אוקמוה. המלה לאמר נדרשת על אשה, בגזירה שוה. כך גם דרשו חז"ל בשבע מצוות בני נח "לאמר" – דא גילוי עריות. ואף שם באותה גזירה שוה. הביטוי לאמר בצורתו הפשוטה שייך להנהגת גילוי הנעלם. כך נאמר בזהר […]

מכילתא יתרו פרשה ח': לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר. או הרי זה אזהרה לגונב ממון ולא אזהרה לגונב נפש. אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות. ועוד אמרת שלש מצות נאמרו בענין זה שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה ממפורשת מה מפורשת מצות שחייבין עליה מיתות בית דין אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין והביא רש"י דברים אלו בפירושו לפסוק זה. דבר הלמד מעניינו מענין וא"ו1. אות וא"ו היא תפארת ורומזת לתורה שבכתב. "התפארת" זו מתן תורה (ברכות […]

כתובות מ"ו (ע"א) … דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים מאי טעמא דר' יהודה אמר ר' אבהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון. כתב הריטב"א: דלהכי שני קרא וכתב הכא ושם לה עלילות דברים כלומר הוצאת שם רע הבאה על ידי שימת ממון. נראה שהשינוי של הכתוב במילה "שם" מבטא פעולה מיוחדת של שימה שלא כדרך העולם ולא כפי המורגל. לכן הדגישה […]

ספרי שלח על הפסוק "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם": "והייתם קדושים לאלהיכם" – זו קדושת כל המצות. אתה אומר זו קדושת מצות או אינו אלא קדושת ציצית אמרת במה ענין מדבר בקדושת כל המצות. רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר זו קדושת ציצית או אינו אלא קדושת הגוף כשהוא אומר ויקרא יט קדושים תהיו הרי כל המצות האמורות הא מה ת"ל והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת ציצית מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל. תנא קמא למד […]

כתובות מ"ו (ע"א): תנו רבנן וענשו אותו זה ממון ויסרו זה מלקות בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. עי' שיטה מקובצת ד"ה "למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן"1 שבאר שיש שתי צורות ללמוד ג"ש זו, האחת נמצאת ברש"י בסוגיין והשניה ברש"י בפרק דין סורר ומורה. הצורה האחת היא שאין מלקות בבן סורר ומורה ורק לומדים שויסרו […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י במדרש משנת רבי אליעזר (פרשה חמישית): ומנין שהצלת גדולים (שמצילין את האבות במעשיהן הטובים מדינה של גיהנם) עד ארבעה דורות שנאמר "נצר חסד לאלפים פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" (שמות ל"ד, ז'). אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים, שהוא פוקד את רשע האב עליהן, שאין זה מידת הדין. ואין אתה יכול לומר שהוא תופס כל […]