סוג מדיה: טקסט

יומא (ג' ע"ב – ד' ע"א): אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. ובירושלמי (יומא דף ב'): מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא […]

בתורת כהנים פרשת אמור פרשתא ו' הל' ב' על הפסוקים (פרק י"ז א', ב'): וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. וזה לשון תורת כהנים: (ב) זה הדבר אשר ציווה ה' – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד מנין שכל הפרשות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר: זה הדבר אשר ציווה ה' בנין אב לכל הפרשות שהיו בכה אמר. נראה בביאור העניין […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים נ"ט (ע"א): והתניא (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר (ויקרא ה) ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. קרבן עולה ויורד בא על שבועת העדות טומאת המקדש וקדשיו ושבועת ביטוי. שבועת העדות "והוא עד או ראה או ידע" עוסקת בהלכה שבין אדם לחבירו. טומאת […]

ספרא פרק א' הלכה ג': הרי את דן מבנין אב לא הרי דיבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דיבור הר סיני שאינו תחלה לדברות; ולא הרי דיבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דיבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דיבור מפי קדש למשה והקדים קריאה לדיבור, אף כל מה שהוא דיבור מפי קדש למשה הקדים קריאה לדיבור. אמנם בהמשך ביאר המדרש את הצורך בפסוק "ויקרא אל משה", אך נראה שהלימוד מבנין אב נשאר על תילו ללמוד ממנו […]

שבת כ"ב (ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה […]

  שבועות ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א: ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ועוד ק"ו מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים וחייב על כל אחת ואחת בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אינו מדבר אלא בתביעת ממון עדות שלא עשה בה נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולין ככשרים ואינו חייב אלא אחת בפני ב"ד אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון מה לפקדון […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א): כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וה' דבר עליו רעה". ועי' במפרשים שפסוק זה נאמר אצל אחאב שהנביא מיכיהו אמר (מלכים א', כ"ב, י"ט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. נראה פשוט ששם ה' הוא בתפארת1 וצבא השמים היינו "צבאות" שהוא בנצח והוד2, ואף כאן "צבא השמיים" – נצח והוד – "עומדים" […]

כל מיתות ב"ד נלמדו בגזירה שוה: סקילה – "דמיהם בם" "דמיהם בם" (מ"ג) שריפה – "שריפה" "שריפה" (נ"ג) הרג – "חרב" "חרב". "נקם ינקם" "חרב נוקמת" ( נ"ב) חנק – "מיתה" "מיתה" נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם. (נ"ב) בודאי לא דבר ריק הוא. נראה שבאה הגזירה השוה שבמהותה היא ממזגת וממתקת (עי' במבוא) למתק את הדין הקשה של מיתת ב"ד. הלימוד בג"ש בא לומר שבעומק, חסד אלוקי הוא שהקב"ה בתורתו הקדושה נותן אפשרות של תיקון ותשובה להביא […]

שלוש פעמים דרשו חכמים בגמרא גזירה שוה "קיחה" "קיחה" ובוודאי דברים בגו. האחת בריש קידושין, למדו חכמים קניין כסף באשה מקנין קרקע ובגזירה שוה "קיחה" "קיחה" משדה עפרון. קידושין ד' (ע"ב): ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני. השניה בחולין פ"ב (ע"א): איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת […]

כמה לימודים בגזירה שוה נאמרו בענין הוראת בי"ד וחטאת שאינם אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. עצם דין הוראת ב"ד נלמד בג"ש "עליה" "עליה" (דף ח') מאחות אשתו שהיא בכרת. נאמר שם "לגלות ערוותה עליה בחייה" (ויקרא י"ח) ונאמר "חטאתם אשר חטאו עליה" (ויקרא ד') מה אחות אשה בכרת אף הוראה אינה אלא בדבר שזדונו כרת. נשיא מביא שעיר בדבר שזדונו כרת נלמד בג"ש "מצות" "מצות" שנאמרו בהוראת ב"ד ובנשיא. אף פר וחטאת יחיד ואשם תלוי שאינם אלא בחטאת קבועה […]

הוריות ח' (ע"א): אשכחן צבור משיח מנלן לאשמת העם הרי משיח כצבור נשיא יליף מצות מצות כתיב גבי נשיא "ועשה אחת מכל מצות ה'" וכתיב בצבור "ועשו אחת מכל מצות" מה צבור דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף נשיא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת יחיד. נראה שבנשיא יש דגש מיוחד על מצוה השם להדגיש שאף הוא מקבל צווי מאת התורה על כן למדו דווקא ממילה זו על חיובו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

הוריות ח' (ע"א): רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נאמר בפר העלם דבר (ויקרא ד', י"ד): ונודעה החטאת אשר חטאו עליה. ונאמר באיסור אחות אשה (ויקרא י"ח, י"ח): ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה. בשני המקומות המילה עליה סתומה ומיותרת, ופרשוה בדרכים שונות (ע' כתב וקבלה בפ' ד' וחזקוני בפרק י"ח). נראה שלפי הלימוד בגזירה שוה שביאור המילה שוה בשתי […]

הוריות י"א (ע"א): ואיזהו נשיא זה מלך כו': תנו רבנן "נשיא" יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת"ל "מכל מצות ה' אלהיו" ולהלן הוא אומר "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו" מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו. עי' תוס' הרא"ש שבדווקא למדו מגזירה שוה ולא אמרו בסתם שמשמעות ה' אלוקיו היא שאין לו על גביו אלא ה' אלוקיו. אלא למדו זאת ממלך בגזירה שוה. נראה שהלימוד בגזירה שוה בא להדגיש […]

הוריות ה' (ע"ב): ורבי שמעון ורבי מאיר דהוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל מנא להו… רבא אמר מלכל העם בשגגה וצריכא דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה הוה אמינא אפילו מיעוטא להכי כתיב לכל העם בשגגה ואי כתב לכל העם בשגגה הוה אמינא עד דעבדי בית דין בהדי רובא להכי כתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה והא כי כתיבי הני קראי בעבודת כוכבים הוא דכתיבי ילפינן "מעיני" "מעיני". עי' בספר שער יוסף לחיד"א שהביא שאלת […]

הוריות דף ה' (ע"א): רבי מאיר אומר ז' שבטים שחטאו ב"ד מביאין על ידיהם פר והן פטורין נאמר קהל למטה ונאמר קהל למעלה מה קהל האמור למעלה ב"ד ולא צבור אף קהל האמור למטה ב"ד ולא צבור וקודם לכן דרש רבי שמעון: ר"ש אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ובית דין מביאין על ידיהן פר שנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה קהל האמור למעלה ב"ד עם הקהל אף קהל האמור למטה ב"ד עם הקהל. מחלוקת ר"ג ור"ש היא […]

הוריות ד' (ע"ב): משנה הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של ב"ד שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבנים ה"ז פטור שנאמ' כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראוין להוראה. ופרש"י: ונאמר להלן עדה – "ושפטו העדה" "והצילו העדה" (במדבר לה) דהיינו סנהדרין כדתנן בפ"ק דסנהדרין (ד' ב): נאמר כאן עדה […]

הוריות ד' (ע"א): "ונעלם דבר" ולא שיעקר המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם מצוה כולה… רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מה ממרא מן הדבר ולא כל דבר אף בהוראה דבר ולא כל הגוף. אף בתוספתא (ה"ה) הוריות למדו בגזירה שוה אלא שהמקור שבזקן ממרא […]

עבודה זרה כ"ה (ע"א): תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם ביהושע אחל גדלך ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע ביום תת ה' את האמורי רבי שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא שמעת ליה אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה […]

עבודה זרה י"ח (ע"ב): אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא אמר רבי אושעיא כל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא. העוה"ז נקרא עברה על שם שעולם עובר הוא. (עי' מהרש"א בבא בתרא קט"ז. ד"ה כל מי). המתלוצץ עושה מהכל עוה"ז. הלץ פוגע בערכים נצחיים. הציניות מבטלת […]

עבודה זרה כ"ט (ע"ב): יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה זבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה והתם מנלן אמרי דבי […]