קטגוריה: גזירה שוה

סנהדרין נ"ב (ע"ב): רוצח מנלן דתניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף. דין סייף בג"ש כיון שגזירה לשון לגזור הקליפות כדברי רמ"ע מפאנו. כמו שברית מילה נלמד בג"ש "ערלתו" "ערלתו" כך כאן לומדים שנקמה בחרב בגזירה שוה. חרב נוקמת זו גזירה שוה "ינקם" "ינקם". כשמידת הדין פוגעת וגוזרת הקליפות מתגלה מידת הרחמים וזה מביא רחמים לעולם, על כן מתאימה גזירה שוה שהיא במידת הרחמים, ללמוד […]

מנחות ע' (ע"ב): ולקצור לפני העומר: מנא הני מילי אמר רבי יוחנן אתיא ראשית ראשית מחלה. נאמר במצות העומר (ויקרא כ"ג, י'): דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ונאמר בדין חלה (במדבר ט"ו, כ'): ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה. יש בגזירה שוה זו דבר מדהים. קצירה היא לשון גזירה (הלא ג' וק' מתחלפות וצ' וז' אף הן […]

סנהדרין נ"ב (ע"א): מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם כדריש לקיש […]

מנחות ע"ב (ע"ב): והתניא רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן במועדו במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן. עי' פסחים ס"ו ודף פ"א ובמה שכתבנו שם. ועי' תוד"ה שנאמר בהן במועדו שכל הלימודים הם בגזירה שוה מ"מועדו" שבכולן נאמר לשון […]

מנחות פ"א (ע"ב) – פ"ב (ע"א): יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר לא שנו אלא מחיטי מעשר שני אבל מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני יביא א"ל רבי אתה אומר כן אני אומר אפי' מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני לא יביא ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידך אימא טעמא דידך תודה מהיכא קא ילפת לה משלמים ושלמים שם שם ממעשר [ומינה] מה שלמים אין גופן מעשר אף תודה נמי אין גופה מעשר והני חיטי הלקוחות במעות מעשר שני נמי […]

סנהדרין ע"ט … דתניא רבי אומר ונתתה נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון. עי' חגיגה י"א וב"ק מ"ד ועי' מש"כ ב"ק מ' בג"ש "שיתה" "שיתה" ועי' מש"כ ב"ק ה' בג"ש ד"תחת נתינה ישלם כסף" במילת "נתינה". נראה שכשיש מציאות של נפשות ואעפ"כ יש תשלומי ממון זה ביטוי למיתוק הדין. המילה "נתינה" אף היא מבטאת מיתוק שכן הוא יכול לתת משהו על מנת […]

סנהדרין פ"ד (ע"א) … אונן מנלן (שהוא באזהרה ולא במיתה ביד"ש) דכתיב "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" הא אחר שלא יצא חילל. אמר ליה רב אדא לרבא ונילף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה? מי כתיב ביה בגופיה? מכללא קאתי, הוי דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה. נראה מכאן סייעתא לדברי הנזיר בקול הנבואה דף פ"ה תחת הכותרת גזירה שוה – השוואה שמימית: המידה השניה […]

בכורות י' (ע"ב) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור. הלימוד הוא עריפת חמור מעגלה ערופה האסורה בהנאה. כפי שביארנו (לעיל דף ו') החמור הוא אבי אבות הטומאה ודווקא בו יש סגולה פנימית המתבטאת בפדיונו בשה. אבל אם לא פודים אותו, מתגלה הטומאה דווקא בו בשיא הופעתה. דומה הוא לעגלה ערופה, אשר מעשה […]

סנהדרין פ"ח (ע"א): דתניא רבי יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור. הפסוק בצרעת הבגד הוא (ויקרא י"ג, נ"ה): וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו. ופרש"י עה"ת: בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה: קרחתו – שחקים ישנים ומפני המדרש שהוצרך […]

סנהדרין י"ד (ע"א): ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך. עי' יד רמ"ה שלמסקנה לר' יהודה ילפינן גזירה שוה "זקני" "זקני", מסמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור, למדידת הערים סביבות החלל בפרשת עגלה ערופה. נראה שלפי ביאור הרב קוק לגזירה שוה מבוארת הסוגיא. המילים המשותפות "זקני" "זקניך" מלמדות על קשר פנימי עמוק. "זקני העדה" הסומכים ידיהם על פר העלם דבר של ציבור, הם נציגי האומה כולה, והם […]

סנהדרין פ"ז (ע"א): תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים רבי שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים מאי טעמא דרבי מאיר גמר דבר דבר כתיב הכא כי יפלא ממך דבר למשפט וכתיב התם ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המילה "דבר" […]

בבא מציעא קי"ד (ע"א): איבעיא להו מהו שיסדרו בבעל חוב מי גמר מיכה מיכה מערכין או לא תא שמע דשלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך היתה שאלה האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו רבי יעקב משמיה דבר פדא ורבי ירמיה משמיה דאילפא אמרי קל וחומר מבעל חוב ומה בעל חוב שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אינו דין שאין מסדרין ורבי יוחנן אמר נדר בערכך כתיב מה ערכין מסדרין אף […]

במשנה (בכורות י"ב ע"א): אין פודין לא בעגל ולא בחיה לא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי… ובגמ': מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו. ולקמן בסוגיא: איבעי' להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר' מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר"מ בן פקועה טעון שחיטה שה מעליא הוא אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו […]

בבא בתרא ט"ז (ע"ב): אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה בא על נערה מאורסה כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה הרג את הנפש כתיב הכא עיף וכתיב התם אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים וכפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי וכתיב התם זה אלי ואנוהו וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות ושט […]

מנחות צ"ג: אלא סומא מאי טעמא לא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה וחד אמר אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראייה ולמאן דאמר מעולת ראייה מ"ט לא יליף מן זקני עדה דנין יחיד מיחיד ואין דנין יחיד מציבור ולמאן דיליף מזקני עדה מאי טעמא לא יליף מעולת ראייה דנין מידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה ממידי דכתיב ביה סמיכה בגופיה לאפוקי עולת ראייה דהיא גופה מעולת נדבה גמרה דתני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. קל וחומר (קידושין ה', ע"א): אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר… ומה כסף שאינו גומר חופה קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה. […]

סנהדרין ט"ז (ע"א): לא את נביא השקר: מנהני מילי אמר רבי יוסי ברבי חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיבא וקטלא בעשרין ותלתא הוא אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו ולהדר זקן ממרא ולגמר הזדה הזדה מנביא השקר דבר דבר גמיר הזדה הזדה לא גמיר. עי' ברש"י ד"ה דבר דבר: דבר דבר – הך גזירה שוה דדבר דבר גמיר ליה האי תנא מרביה, אבל […]

בבא בתרא קנ"ט (ע"ב): שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב שמע מינה וטעמא מאי? אמר אביי נאמרה סיבה בבן ונאמרה סיבה בבעל מה סיבה האמורה בבעל אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף סיבה האמורה בבן אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב. כתב האר"י בביאור מידת גזירה שוה, שהיא במידת התפארת המכרעת וממזגת. מושג ההסבה הוא הכח להעביר נחלה מצד לצד ומשבט לשבט. כך הבעל היורש את אשתו שהיא משבט […]

מנחות ע' (ע"ב): ואסורין בחדש מלפני הפסח: מנא הני מילי אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה. כשם שלמדו דין חלה מחמשת המינים ממצה כן למדו דין חדש ממצה שנוהג רק בחמשת המינים. רק דברים הבאים לידי חימוץ ראויים למצה. גם דין חדש נוהג דווקא בדברים אלו. מנחת העומר הבאה אל הקדש והמקדש היא המתירה את החדש במדינה. ההקרבה לפני ה' מאפשרת אח"כ להפגש עם המציאות המעשית מבלי להגרר אחריה. אדרבה, המפגש מביא את המציאות אל הקדש. אותם מינים היכולים […]

סנהדרין כ"ו (ע"א): "ועטך עטה" (ישעיה כ"ב) אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם "ועל שפם יעטה". וביקרא רבה (פי"ז, ג') בתוך עשרה דברים עליהם באים נגעים אמרו: ועל גוזל את הרבים משבנא שהיה נהנה מן ההקדשות ומנין שלקה בצרעת שנאמר (ישעיה כב) "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה" ואין ועוטך עטה אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג) "ועל שפם יעטה". כבר נתבאר באריכות עניינה של צרעת בכמה מידות שהתורה נדרשת בהן. […]