קטגוריה: בבא מציעא

נפתח בע"ה בסדרת שיעורים על מועדי השנה, ראשית נדון במצוות עיבור השנה וקידוש החודש. הרמב"ם מנה את שני העניינים הללו – קידוש החודש ועיבור השנה כמצווה אחת: ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג: והמצוה הקנ"ג היא שצונו ית' לקדש חדשים ולחשב חדשים ושנים. וזו היא מצות קדוש החדש. והוא אמרו יתעלה (בא יב) החדש הזה לכם ראש חדשים. ובא הפירוש (ר"ה כב א) עדות זו תהא מסורה לכם. כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל […]

סוגיית המגביה מציאה לחבירו מורכבת משתי סוגיות שונות : תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ח עמוד א אמר רמי בר חמא, זאת אומרת: המגביה מציאה לחבירו – קנה חבירו. דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו – תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע, ולא יקנה לא זה ולא זה, אלא לאו שמע מינה: המגביה מציאה לחבירו – קנה חבירו. – אמר רבא, לעולם אימא לך: המגביה מציאה לחבירו – לא קנה חבירו, והכא […]

בהמשך לסוגייה בה דנו שבוע שעבר "שניים אדוקים בטלית", נעסוק היום בסוגיית "שניים אדוקים בשטר": תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ז עמוד א תנו רבנן: שנים אדוקין בשטר, מלוה אומר: שלי הוא, ונפל ממני, ומצאתיו. ולוה אמר: שלך הוא, ופרעתיו לך. יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי. רבי שמעון בן גמליאל אומר: יחלוקו. נפל ליד דיין – לא יוציאו עולמית. רבי יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו. אמר מר: יתקיים השטר בחותמיו. – וגבי ליה מלוה כוליה? ולית ליה מתניתין שנים […]

נעיין היום בסוגיית שניים אוחזים בטלית: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ז עמוד א תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: שנים אדוקים בטלית – זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשוה. מחוי ליה רבי אבהו: ובשבועה. אלא מתניתין, דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת, היכי משכחת לה? – אמר רב פפא: דתפיסי בכרכשתא. אמר רב משרשיא: שמע מינה, האי סודרא, כיון דתפיס ביה שלש […]

אנו ממשיכים בעיון בסוגיית "תקפו כהן". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ו עמוד ב אמר ליה רב המנונא: מתניתין היא: ספק בכורות, אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה, בין טהורים בין טמאים – המוציא מחבירו עליו הראיה. ותני עלה: אסורים בגיזה ובעבודה. והא הכא, דאמר: תקפו כהן – אין מוציאין אותו מידו, דקתני: המוציא מחבירו עליו הראיה, וכי לא תקפו – אסורין בגיזה ובעבודה. – אמר ליה רבה: קדושת בכור קאמרת – לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו […]

השיעור יעסוק בנושא הספק אגב הסוגיות במסכת הנלמדת בבא מציעא העוסקות בנושא הספק. ננסה לחשוב ולהעמיק במושג הספק. ראשית נפתח באחד הכללים היסודיים בדיני ספקות: ספיקא דאורייתא וספיקא דרבנן תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ג עמוד ב כל ספיקא דאורייתא לחומרא… וכל ספיקא דרבנן לקולא הראשונים נחלקו בהבנת הגמרא הנ"ל. המוכרים והמרכזיים שבהם: לפי הרשב"א – ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. לפי הרמב"ם – ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן. והנה דבריהם בפנים: רמב"ם הל' טומאת מת פ"ט הי"ב דבר ידוע שכל אלו […]

אחת מהנקודות המרכזיות בתורת ארץ ישראל שמופיעה כבר בדברי הרב ריינס על גבי המדרש: מדרש רבה בראשית פרשה ט"ז אות ב': אשר שם הזהב, זהב וודאי. וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי. אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות… ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן, אלא לד' ראשים, אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים… שם האחד פישון – זו בבל – […]

נלמד היום את סוגיית "ההוא רעיא" בבבא מציעא, ודרכה ניגע בסוגי השבועות השונים. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ה עמוד א ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו: לא היו דברים מעולם. אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו. אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא קמייתא – משתבע אשארא. – אמר ליה אביי: אם איתא משתבע? והא גזלן הוא! – אמר ליה: שכנגדו קאמינא. השתא נמי, דליתא […]

נתעסק היום באחד מכללי הלימוד ופסיקת ההלכה – הלכה כבתראי1. מקורו של הכלל הוא ככל הנראה בדברי הרי"ף בסוף מסכת עירובין: רי"ף מסכת עירובין דף לה עמוד א וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא אך הרי"ף כותב כלל זה כמה פעמים בחיבורו על הגמרא. נראה ברובד פשוט שכלל זה סותר את דרכי הגמרא שכן כאשר אמורא לא מסתדר על משנה, […]

בכללי הלימוד של תורת ישראל ישנו כלל שמגדיר דרך לימוד של המסכת או הסוגיה דרך התבוננות במצווה עליה הסוגיא מדברת. המצוות של התורה – תרי"ג מצוות ניתנו לנו מסיני, ועל שמן נקראת התורה: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וילך סימן ב ולא נקראת תורה עד שנתנה בסיני ועל מנין המצות נקראת תורה כי המצות של תורה הן תרי"ג תורה עולה בגימטריא תרי"א והשנים שנפחתו מן תרי"ג אלו שנים שנתנו מפי הגבורה הראשונים מסתפקים, כיצד אנו אומרים בכלל שיש תרי"ג מצוות והרי […]

נקדים ונפתח את לימודנו בהסברת המבנה הכללי של הסוגיה: ר' חייא (קמייתא) למד שכמו שמודה במקצת חייב שבועה על שאר הכסף, כדי לא לשלמו. כך גם עדים יכולים לחייב את האדם בממון ובשבועה על שאר הכסף. הגמרא הסיקה שאין לייחס בין ר' חייא למשנה. והציעה מימרא אחרת של ר' חייא עליה אמר ר' חייא שהתנא של המשנה מסייע לה ומהווה לה מקור נוסף: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ד עמוד א דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: […]

נתבונן היום בסוגיה הפותחת של המסכת הדנה בשאלה האם ראיה קונה: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ב עמוד א אי תנא אני מצאתיה, הוה אמינא: מאי מצאתיה – ראיתיה, אף על גב דלא אתאי לידיה – בראיה בעלמא קני, תנא כולה שלי – דבראיה לא קני. – ומי מצית אמרת מאי מצאתיה – ראיתיה? והא אמר רבנאי: ומצאתה – דאתאי לידיה משמע! – אין, ומצאתה דקרא – דאתא לידיה משמע, ומיהו תנא – לישנא דעלמא נקט, ומדחזי ליה אמר: […]

אגב העיסוק בר' חייא קמייתא, מגיעה הגמרא לפרוך את הקל וחומר מכיוון שיש חומרה בהודאת האדם שמחייב את עצמו קורבן שלא כמו עדים שאינם יכולים לחייב את האדם קורבן. הגמרא מעמידה שר' חייא סובר כמו ר' מאיר שעדים כן יכולים לחייב את האדם בקורבן: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ג עמוד ב מה לפיו – שכן מחייבו קרבן, תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן! – הא לא קשיא, רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר: עדים מחייבין אותו קרבן […]

נתמקד היום בלימוד הקל וחומר של ר' חייא ובעיקר בדברי רבה, נפתח בלימוד הסוגיה: תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ג עמוד א – ב תני רבי חייא: מנה לי בידך והלה אומר: אין לך בידי כלום. והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז – נותן לו חמשים זוז, וישבע על השאר, שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים, מקל וחומר … מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מקל וחומר – שלא תאמר: הודאת פיו הוא דרמיא רחמנא […]

נדון בשיעור היום בדברי "ר' חייא קמייתא": בבא מציעא דף ג עמוד א תני רבי חייא: מנה לי בידך והלה אומר: אין לך בידי כלום. והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז – נותן לו חמשים זוז, וישבע על השאר, שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים, מקל וחומר ר' חייא לומד ומרחיב את דין מודה במקצת – מהתורה אדם שהודה שחייב לחברו 50 וחברו תובע ממנו 100 התורה מחייבת את המודה להישבע שלא חייב את שאר הכסף. ר' חייא […]