קטגוריה: בראשית רבה

המדרש: רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, "יהי רקיע בתוך המים", ביניים ובנתיים. אמר ר' תנחומא: אנא אמרי טעמא, אלו נאמר: 'ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע', הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר "ובין המים אשר מעל לרקיע", הרי המים העליונים תלוים במאמר. אמר רבי אחא: כהדין קנדילא. ופירותיהם אלו מי גשמים.

המדרש: "ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים", רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ור' פנחס ורבי יעקב בר' אבין בשם רבי שמואל בר נחמן: בשעה שאמר הקב"ה: "יהי רקיע בתוך המים", גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים. רב אמר: לחים היו מעשיהם ביום הראשון, ובשני קרשו, "יהי רקיע", יחזק הרקיע. ר' יהודה בר' סימון אמר: יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר: "וירקעו את פחי הזהב". אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי […]

המדרש: "ויאמר אלהים יהי רקיע", כתיב: "המקרה במים עליותיו", בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקב"ה לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר: "המקרה במים עליותיו".

המדרש: אמר ר' שמואל בר אמי: מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים. מה נפשך, אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד, שנים, שלשה, או ראשון, שני, ושלישי, שמא אחד, שני, שלישי, אתמהא. אימתי פרע להם הקב"ה, להלן בהקמת המשכן, שנאמר: "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו", ראשון לברייתו של עולם. אמר הקב"ה: כאילו באותו יום בראתי את עולמי. תני, עשר עטרות נטל אותו היום: ראשון למעשה בראשית, ראשון למלכים, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לשכינה, […]

המדרש: אמר ר' ינאי: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, "והארץ היתה תהו", אלו מעשיהם של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור", אלו מעשיהן של צדיקים, "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך", בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, "ויקרא אלהים לאור יום", אלו מעשיהן של צדיקים, "ולחושך קרא לילה", אלו מעשיהן של רשעים, "ויהי ערב", אלו מעשיהן של רשעים, "ויהי בקר", אלו מעשיהן של צדיקים, "יום אחד", שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואיזה זה […]

המדרש: אמר ר' יהודה בר סימון: 'יהי ערב' אין כתיב כאן, אלא "ויהי ערב", מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. אמר ר' אבהו: מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר: דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. אמר ר' פנחס: טעמיה דר' אבהו, "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.

המדרש: "ויקרא אלהים לאור יום", לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא, תני, אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא, נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", אתמהא, "שבעת", ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות, אלא כאינש דאמר: כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי. רבי נחמיה אמר: אלו שבעת ימי […]

אמר ר' סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה. "ויאמר אלהים יהי אור", כנגד ספר 'בראשית', שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. "ויהי אור", כנגד ספר 'ואלה שמות', שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. "וירא אלהים את האור כי טוב", כנגד ספר 'ויקרא', שהוא מלא הלכות רבות. "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", כנגד ספר 'במדבר', שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. "ויקרא אלהים לאור יום", כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות. מתיבין חברייא לרבי […]

המדרש: ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן, אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, אמר לו: מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשַׂלְמָה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה ליה בלחישה. אמר לו: מקרא מלא הוא: "עוטה אור כשלמה", ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא. אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. אמר ר' ברכיה: אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה. מקמי כן מה היו אמרין, רבי ברכיה בשם […]

המדרש: ר' שמעון בר יוחאי פתח: "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב", "שמחה לאיש", זה הקב"ה, שנאמר: "ה' איש מלחמה ה' שמו", "במענה פיו", "ויאמר אלהים יהי אור", "ודבר בעתו מה טוב", "וירא אלהים את האור כי טוב".

המדרש: רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח: "בדבר ה' שמים נעשו וגו'", רבי יהודה בר סימון אמר: לא בעמל לא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא "בדבר ה'", וכבר "שמים נעשו", אף הכא: 'והיה אור' אין כתיב כאן, אלא "ויהי אור", כבר היה.

המדרש: "ויאמר אלהים יהי אור", רבי יצחק פתח: "פתח דברך יאיר מבין וגו'". ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל, מה עשה, הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים, כך האורה נבראת תחלה. ור' נחמיה אמר: העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין. עד כאן דרש רבי יודן, אתא ר' פנחס ור' יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם ר' שמואל בר רב יצחק […]

המדרש: רבי אבהו ור' חייא רבה, רבי אבהו אמר: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב: "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'", "והארץ היתה תהו ובהו", אלו מעשיהן של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור", אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב: "וירא אלהים את האור כי טוב", הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. אמר ר' חייא רבה: […]

המדרש: ר' שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות. "והארץ היתה תהו", זה גלות בבל, שנאמר: "ראיתי את הארץ והנה תהו". "ובהו", זה גלות מדי, "ויבהילו להביא את המן". "וחושך", זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "על פני תהום", זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. "ורוח אלהים מרחפת", זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה […]

המדרש: רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות: "והארץ היתה תהו ובהו", זה אדם הראשון שהיה ללְמה ולא כלום, "ובהו", זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו, "וחושך", זה דורו של אנוש, על שם: "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'", "על פני תהום", זה דור המבול, שנאמר: "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום", "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", על שם "ויעבר אלהים רוח על הארץ", אמר הקב"ה: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה, "ויאמר אלהים יהי […]

המדרש: רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון. רבי אבהו אמר: משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ור' יהודה בר סימון אמר: משל […]

המדרש: "והארץ היתה תהו ובהו", רבי ברכיה פתח: "גם במעלליו יתנכר נער", אמר ר' ברכיה: עד דהיא פגה אפיקת כובייא, הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף: "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו".

המדרש: בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהן דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקב"ה: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'". ועל דעתיהן דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את […]

המדרש: רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא, אמר לו: בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין רבויין, הדין "את" דכתיב הכא, מה הוא, אמר לו: אלו נאמר "בראשית ברא אלהים שמים וארץ", היינו אומרים: השמים והארץ אלהות הן, אמר לו: "כי לא דבר רק הוא מכם", ואם רק הוא, מכם, למה, שאין אתם יודעים לדרוש, בשעה שאי אתם יגיעין בו, "כי הוא חייכם", אימתי היא חייכם, בשעה שאתם יגיעין בו. אלא "את […]

בראשית רבה פרשה א', י"ג תנא רבי שמעון בן יוחאי: מניין שלא יאמר אדם: 'לה' עולה', 'לה' מנחה', 'לה' שלמים', אלא 'עולה לה", 'מנחה לה", 'שלמים לה", תלמוד לומר: "קרבן לה'". והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש, אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין: בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה, ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה, אבל […]