קטגוריה: פרשת שבוע

בפרשתנו נמצאת פרשיה מיוחדת שיש מקום לעיין בה – סיפור בני גד ובני ראובן. הפרשה מתחילה בתיאור (במדבר ל"ב, א'): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. ובעקבותיו באה הבקשה של בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב, ב'-ה'): וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי […]

אחד העניינים בפרשה הוא סיפור בנות צלפחד שבאו אל משה לבקש את נחלת אביהן. התורה מדגישה (במדבר כ"ו, ל"ג): וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה. זו מציאות מיוחדת, שהובילה להלכה שאפילו משה לא ידע – מה הדין של ירושת בת במקום שאין בנים. בצורה פשוטה חשב משה שרק בנים יורשים, ואם אין בנים – תעבור הירושה לאחים או לאב. התורה מחדשת, שכאשר אין בנים – הבנות יורשות. האם […]

התייחסות מעניינת לפרשת השבוע, אנו מוצאים בגמרא במסכת ברכות (ברכות נ"ה ע"ב): האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (=מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו (=יעמוד לפני הכהנים בשעה שפורסים את כפיהם), ולימא הכי (=ויאמר כך): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים […]

בתחילת הפרשה מופיעה מצות פרה אדומה, והכותרת לפרשה זו (במדבר י"ט, ב'): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. פרה אדומה היא ביטוי לגבולות שהתורה נותנת לנו. כידוע, לגבולות יש תפקיד חשוב לאדם ולעולם. התורה קובעת לנו "גבולות גזרה" שאנו חיים בהם – לא כל דבר מותר לאכול, לא כל דבר מותר לעשות, לא לכל מקום מותר להיכנס. ענין חשוב בנושא הגבולות הוא: מי מציב את הגבולות. יכול אדם להציב לעצמו גבולות, ויש בכך ערך. אך גבולות כאלה ניתנים לשינוי. כשם שאדם קובע את […]

המחלוקת, העומדת במרכזה של פרשת קרח, היא נושא אקטואלי תמיד, ובמיוחד עכשיו. נעיין בדבריו של ה"שם משמואל" המביא את דבריו של האר"י על הפרשה, וננסה לשאוב מן הדברים דרך הסתכלות גם עבורנו. כך מביא ה"שם משמואל" (קרח, תר"ע): להבין ענין קרח. הנה בליקוטי תורה מהאריז"ל וז"ל: דע, כי כשתסיר 'הבל' מ'משה' תשאר 'קרח', והענין כי בהבל היו בו ל"ז ניצוצים טובים וכל ש"ח רעים, רק במשה נתקנו כולם. אמנם הש"ח רעות שהיו מתאחזים בהבל מצד הרע, הנה הם סוד גלגול […]

במרכז פרשת השבוע בתורה עומד חטא במרגלים. ובמרכז פרשת השבוע בחיינו, עומדת הקמת הממשלה, שקשה לנו עם הקמתה מכמה בחינות. בעיקר – מצד הזהות היהודית של המדינה. האם אנו מבינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, או "מדינת כל אזרחיה". האם לעם ישראל יש תפקיד, והזהות היהודית ממלאת תפקיד משמעותי בכך? נראה, ששתי "פרשיות השבוע" קשורות זו לזו. הדברים עולים מדברים שנכתבו בספר "קול התור" – ספר שכתב תלמיד הגר"א, ר' הלל משקלוב, ובו הוא מביא את תורת רבו הגר"א ביחס […]

הלחימה בדרום שהסתיימה לא מזמן, יחד עם המהומות הקשות של ערביי ישראל, מעוררים למחשבות רבות. חשבתי לעשות סיכום של המחשבות בענין, וראיתי, שיש שתי פרשיות בתורה, שכל אחת מהן מדברת על דרך התמודדות אחרת. יש שתי דרכים שבהן אנו יכולים לפעול ולהגיב למצב. פרשיה אחת, בפרשת וישלח. הכוזרי מסכם את הענין במשפט קצר (ב', י"ד): ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו. המקור לדברי […]

בימים של מלחמה, יש מקום להתבונן בדרך שבה מופיע הצבא בפרשה. ראיתי דבר מעניין בספר "ביאורי המקובלים בנגלה" של הרב יש"י חסידה. על הפסוק בתחילת הפרשה (במדבר ד', כ"ג): כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מביא שם בשם מהרח"ו (בספר "עץ הדעת טוב"): "הבא לצבא", ולא "יוצאי צבא", שפירושו יוצאים למלחמה, ואילו "הבא לצבא" היינו בא לבית המקדש, "לעבוד עבודה". בפרשה הקודמת, במפקד בני ישראל, נאמר (במדבר א', ג'): מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ […]

הפעם יש רצון לדבר בעיקר על הפרשיות שהתרחשו השבוע. הדברים קשורים יותר למה שנאמר בתורה בסוף חומש במדבר, בפרשת מסעי. בפרשת במדבר אנו קוראים על תחילת ההליכה במדבר. הפרשה מזכירה פעמים רבות את הביטוי: "יוצאי צבא", אך אין מדובר כאן על צבא שמתכונן למלחמה. סידור המחנה של "יוצאי הצבא" בפרשת השבוע מתאר את סדר החיים במדבר, ולא את ההכנות למלחמה לכיבוש הארץ. בפרשת מסעי, הצבא מתחיל להתכונן למלחמה על הארץ. ניתן לומר, שבפרשת במדבר הצבא נמצא במעמד של "מצעד יום […]

בימים אלה, לפני 54 שנים, עמדנו בכוננות שלפני מלחמת ששת הימים. בהמשך פרצה המלחמה, ששיאה היה בכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים. חווינו חויה מיוחדת במינה שבה כל עם ישראל היה שותף לשמחה ולהתרגשות על שחרור ירושלים והכותל המערבי. שאלה מתבקשת בימים אלו – כיצד אנו צריכים לבקש את ירושלים ואת בית המקדש? ננסה להתבונן בשאלה זו לאור פרשת השבוע. בתוך הפסוקים הקשים של פרשת התוכחה, יש שני פסוקים דומים, שבהם הקב"ה מזהיר שחטאי עם ישראל יובילו לשממה. פסוק אחד […]

בפרשת השבוע אנו קוראים את פרשת המועדות. לאחר מצוות הפסח, מופיע ענין מנחת העומר הבאה מן השעורים, ובעקבותיה ספירת העומר. ביום החמישים מקריבים מנחת חיטים, וזהו יום מקרא קודש. לאחר מכן מופיע פסוק שלא קשור, לכאורה, לפרשת המועדות (ויקרא כ"ג, כ"ב): וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. מיד אחר כך מופיע עניינו של ראש השנה (ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי […]