קטגוריה: פרשת שבוע

נקודה שמקיפה חלק ניכר מן הפרשה, היא ענין הקדושה. הפרשה השניה שנקרא השבת נקראת "קדושים", על שם הפתיחה (ויקרא י"ט, ב'): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אך גם בתחילת פרשת אחרי מות אנו קוראים על הקדושה (ויקרא ט"ז, א'-ג'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי […]

אנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", והשבוע מרכז הפרשה הוא חטא העגל. ננסה, אפוא, לראות מה אנו יכולים ללמוד מחטא העגל, ומה הוא אומר לנו. במעמד הר סיני התעלה עם ישראל למדרגה עליונה ביותר. חז"ל (ספרי האזינו, ש"כ) דורשים על כך את הפסוק (תהלים פ"ב, ו'): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. עם ישראל עלה למדרגה אלוקית עליונה. אך מיד לאחר המעמד הגיעה הנפילה של חטא העגל (תהלים פ"ב, ז'): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. עם ישראל נשאר […]

החלק של היום בפרשת השבוע (רביעי), עוסק בהקדשת הכהנים. כדי להיכנס לעבודת הכהונה, הכהנים לובשים את בגדי הכהונה, וגם צריכים להקריב קרבנות מיוחדים (שמות כ"ט, א'): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם. ובהמשך (שמות כ"ט, ל"ח): וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. מעניין לראות, שגם הרש"ר הירש וגם הרב קוק, מבארים את המשמעות של קרבנות הכהנים: הפר, שני האילים והכבשים. אמנם, יש הבדל עקרוני […]

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, ובמצוה הנמשכת לדורות – בניית המקדש (שמות כ"ה, ח'): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כלי המשכן המוזכרים בפרשה היו גם במקדש, והמצוות של כלי המשכן – לחם הפנים, הדלקת המנורה וכדומה – נוהגות גם במקדש. פרשת השבוע מעוררת בנו, בכל שנה מחדש, את ההשתוקקות לבנין המקדש. נעמוד על משמעות הדברים לאור דבריו של הרמח"ל העוסקים בפרשת השבוע. ננסה לראות כיצד אנו יכולים לתרום את חלקנו לבנין המקדש לאור הדברים. אלו דברי הרמח"ל (אוצרות רמח"ל, תרומה): […]

רוב פרשת משפטים עוסקת, כמובן, במשפטים – הדינים שבין אדם לחברו. אולם נעסוק בפסוק, שלפעמים מפתיע לגלות אותו בפרשת משפטים, ודרכו נחיה עם פרשת השבוע. כשאני שואל לפעמים אנשים: "באיזו פרשה מופיעה מצות התפילה?", "משפטים" איננה אחת התשובות. ובכל זאת, הרמב"ם (עשה ה') מביא את המקור למצות התפילה בפרשה (שמות כ"ג, כ"ה): וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. תחילת פרשיה זו בפסוק (שמות כ"ג, כ'): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל […]

במרכז הפרשה אנו קוראים על מעמד הרב סיני ומתן תורה. הרצי"ה זצ"ל מעיר (שיחות הרב צבי יהודה שמות, עמ' 198): לעומת פרשת בשלח שהיא פרשה גדולה גם בכמות וגם באיכות, שנמשכים ממנה דברים נשגבים גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה מצותית – הרי פרשת יתרו היא פרשה קטנה בכמות אבל נוראה באיכותה; היא פרשת מתן התורה ופגישה עם סיני מאז ועד הנה… דברים קדושים וגדולים באיכות מתגלים מתוך מרכז חיים שהוא קטן הכמות. הלב אינו גדול כרגל, אבל מיעוט הכמות מגלה […]

בפרשה שלנו ובתקופה שלנו, מתבקש "לחיות עם פרשת השבוע". לאחר קריעת ים סוף ושירת הים שבאה בעקבותיה, עם ישראל מגיע למרה, שם יש מים מרים. הם עושה נס וממתיק את המים, וכך נאמר שם (שמות ט"ו, כ"ה-כ"ו): וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ . וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי […]

בהתבוננות בשלוש הפרשיות הפותחות את ספר שמות – "שמות", "וארא", "בא", ניכר שיש שלושה כוחות שפועלים בתהליך של יציאת מצרים. כמובן, הקב"ה מעל כל הכוחות והוא מפעיל את הכוחות השונים. הכח האחד הוא בני ישראל. הם הנושא המרכזי. הם משועבדים במצרים, ואותם מוציא הקב"ה ממצרים. מול בני ישראל יש שני כוחות. משה רבינו ופרעה מלך מצרים. כל פרשה עוסקת בעיקר בכח אחד, והדבר ניכר בפתיחת הפרשות. פרשת שמות פותחת (שמות א', א'): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב […]

הפסוק הראשון בפרשה הוא פסוק מיוחד ומרכזי מאוד, אף כי שמה של הפרשה בא מן הפסוק הבא אחריו (שמות ו', ב'): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. בולט בפסוק המעבר ממידת הדין למידת הרחמים. תחילת הפסוק כתובה בלשון של מידת הדין: "וידבר" – הוא לשון קשה. "אלהים" – הוא שם של מידת הדין. "אל משה" – מוזכר בשמו, שזו התייחסות חיצונית. ולעומת זאת חלקו השני של הפסוק הוא במידת הרחמים: "ויאמר" – לשון רכה, של רחמים. "אליו" – […]

בסיום ספר בראשית קראנו על ירידת בני ישראל למצרים. יוסף הוא המשנה למלך, והוא דואג למשפחה למגורים טובים בארץ גושן (בראשית מ"ז, כ"ז): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. ובמעבר חד לספר שמות, עם ישראל מתחיל את השעבוד (שמות א', י"ב-י"ד): וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. יש מקום לשאול, מה פשר הדבר שעם […]

בתוך ברכותיו של יעקב לבניו, מעניין לעמוד – בעקבות הרש"ר הירש – על ההבדל שבין שבט יהודה לשבט דן, ששניהם נמצאים בקריאה של היום, יום רביעי. בשבוע של פרשת "ויחי", יש חשיבות מיוחדת "לחיות עם פרשת השבוע", ולראות מהן ההשלכות של הדברים הללו על החיים. בכמה מישורים אנו מוצאים את יהודה ודן כמשלימים זה את זה. בסדר מחנה ישראל במדבר, יהודה בראש המחנה (במדבר י', י"ד): וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם. ומחנה דן בסוף (במדבר י', כ"ה): וְנָסַע […]