המאגר התורני

לחיות עם פרשת השבוע – נשא – גדול השלום – תמיד! נעמוד על ענין שמשותף לשתי פרשיות בפרשת נשא – השלום. בפרשת סוטה לא מוזכרת המילה שלום, אך היא נמצאת ברקע. אמרו חכמים (במדבר רבה פרשה י”א, ז’): גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב”ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. נאמר בפרשת סוטה (במדבר ה’, כ”א-כ”ג): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה’ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה’ אֶת יְרֵכֵךְ

לחיות עם פרשת השבוע – נשא – דרך ארוכה וקצרה הפרשיות שקוראים בימי ספירת העומר, בין פסח לעצרת, קשורות למהותם של הימים הללו. היכן ניתן למצוא קשר כזה בפרשת נשא? בפרשת נשא מוזכרת פרשת אשה סוטה, שמביאה מנחת שעורים, כחלק מתהליך הבירור שהיא עוברת בבית המקדש. מדוע מנחת שעורים, ולא מנחת חיטים כמו שאר המנחות?רש”י מפרש על פי חז”ל (רש”י לבמדבר ה’, ט”ו): שעורים – ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה. בזוה”ק קושרים את מנחת השעורים של

ספרי נשא (ה’) – מצות סוטה – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה וכלל ופרט הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. דרשו בספרי (נשא פרשה ה’): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר’ טרפון. ר”ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו’]. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר’ ישמעאל אומר מנחת

פרשת אשה סוטה פרשת נשא היא המשך לפרשה הקודמת. חלקה הראשון הוא הכנה למה שמופיע לאחר מכן (ז’,א’): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם: זו הכנה בעיקר לקרבנות, ובזכות הקרבנות הללו זכינו לפרשה הגדולה בתורה. בחסידות כותבים על כך שזה לא מקרי. זו הפרשה אותה קוראים מיד לאחר חג השבועות – חג מתן תורה. מיד לאחר חג השבועות בא שפע גדול. גם הזוה”ק ארוך

ה’ שומר את גרים גזל הגר וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה’ וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ: וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה’ לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו1: פרשיה זו עוסקת באדם שגזל את חברו ונשבע על שקר, ולאחר מכן התחרט ורצה לכפר על חטאו.

כלל הצריך לפרט שלוש הפרשיות הראשונות של ספר במדבר – במדבר, נשא ובהעלותך – עוסקות בסידור מחנה ישראל סביב המשכן, בצורת ההליכה במדבר ובחלוקת הדגלים ותפקידי הלויים.בקריאת פרשת נשא אנו תמהים לגלות מספר פרשיות העוסקות בעניינים שאינם קשורים לכאורה לנושא הכללי: שילוח טמאים, גזל הגר, אישה סוטה ודיני נזיר1.נעיין בביטוי מיוחד הפותח שתים מן הפרשיות, ודרכו ננסה לעמוד על מהות הענין.בפתיחת פרשת גזל הגר מופיע2: דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה’