גמרא: שבת

שבת ל"ג ע"א: בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין שנא' (ויקרא כו) ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וכתיב (ויקרא כו) והשלחתי בכם את חית השדה וגו' וכתיב בשבועת שקר (ויקרא יט) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך ובחלול השם כתיב (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי ובחלול שבת כתיב (שמות לא) מחלליה מות יומת ויליף חילול חילול משבועת שקר: […]

בשני מקומות לומדים חכמים גזירה שוה "הבאה" "הבאה". האחד במסכת שבת בסוגיית מכשירי מצוה הדוחים את השבת, שם לומדים "הבאה" "הבאה" מהעומר ושתי הלחם. נאמר בעומר (ויקרא כ"ג, י'): והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ונאמר בשתי הלחם (שם, שם י"ז): ממושבתיכם תביאו לחם תנופה. ובמסכת זבחים (דף ק"ו ע"א) למדו העלאה משחיטה בג"ש "הבאה" "הבאה". נאמר בשחוטי חוץ (ויקרא י"ז, ד'): ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'. ונאמר במעלה זבח בחוץ (שם, שם ט'): ואל […]

מהדורה תניינא – למהדורה קמא לחץ כאן בארבעה מקומות בש"ס נדרש הפסוק "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד בגזירה שוה: א. שבת י' (ע"א)1: רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש לבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה […]

מהדורה קמא – למהדורה תניינא לחץ כאן א. שתי דרשות בגזירה שוה לאותו פסוק הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" נדרש בשני מקומות בגמרא במידת גזירה שוה. האחד במסכת שבת דף י' ע"א: רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש לבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח) "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא […]

שבת קל"ב (ע"א): אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וברש"י תושבע"פ לא ניתנה לידרש בי"ג מידות. לולא דברי רש"י היה אפשר לפרש שקל וחומר היא מידה הגיונית ואדם דן קל וחומר מעצמו. הלכה שהיא דבר שאינו הגיוני ואין לדעת סברת ההלכה ולכן אי אפשר ללמוד ממנה קל וחומר. דברי רש"י מתאימים למה שכתב האר"י ז"ל שי"ג מידות הן נדרשות בתושב"כ שהיא תפארת וקל וחומר עצמה היא […]

שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. נראה שהקל וחומר הוא מצד ההכרח. ההכרח נבחן כדין1. המילה היא השלמת איבר בגופו של האדם. אם השלמת איבר אחד שאינו כ"כ הכרח, מ"מ דוחה את השבת וחיוניותו גורמת לדחיית השבת, שאי אפשר לו לאדם שהגיע זמן מילתו של יום השמיני להיות בשבת לדחות את השבת, קל וחומר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו. שבת ק"ח (ע"א): מנין למילה שבאותו מקום? נאמר כאן "ערלתו" ונאמר להלן "ערלתו" מה להלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי. הרמ"ע מפאנו כתב בביאור גזירה שוה: גזרה שוה והיא פעולת התפארת הגוזר ומסרס הקלפות בכח עליון כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה להשואת מדותיהן ליתן את האמור של זה בזה. כוחה של ספירת התפארת היא בגזירת הקליפות שהיא בחי' שבירת המחסומים המפריעים להשוות […]

שבת כ"ו (ע"ב): תני דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים ופירש"י: ופרט לך הכתוב באחד מהן – בטומאת נגעים כלל תחלה ואח"כ פרט "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" כלל "בבגד צמר כו'", פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי' במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים. כלל ופרט בגד הוא כלל. כולל הוא תפקידים רבי: כיסוי ערוה, חימום, ביטוי לשמחה כבגדי […]

בכמה מקומות דרשו חז"ל את המילה "מדבר" בגזירה שוה. שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א): תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. מקור הדרשה בספרי (פרשת […]

סוכה כ"א (ע"א) רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל מאי טעמא דרבי יהודה יליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרש את האהל על המשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. שבת כ"ז (ע"ב): והיוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן: מנלן אמר רבי אלעזר גמר אהל אהל ממשכן כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן […]

שבת ע' (ע"א): … ת"ל "לא תבערו אש" הבערה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה, חייבין עליה בפני עצמה. עצם יציאת הבערה מכלל המלאכות מבוארת בפסוקים בשמות (פרק ל"ה): א. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים, אשר צוה ה' לעשת אתם. ב. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. […]

שבת כ"ב (ע"א): אמר רב יהודה אמר רב אסי <אמר רב> אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא (ויקרא יז) "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת… אמר רבי אלעזר אתיא אות אות אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לידחי שבת אלא אתיא ברית ברית גדול דכתיב ביה ברית לידחי שבת אלא אתיא דורות דורות ציצית דכתיב ביה דורות לידחי שבת אלא אמר רב נחמן בר יצחק דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות. האות הוא הגזירה השוה במובן המילולי1 […]

שבת פ"ו (ע"ב): … ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כשם שלומדים מ"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" שהזיכרון מתחיל מעיצומו של יום, ומכאן למדו שגם "זכור את יום השבת לקדשו" התחיל בעיצומו של יום השבת ומתן תורה בשבת היה, כך לומדים מ"זכור את יום השבת לקדשו" שצריך להמשיך את הזיכרון בסיפור […]

שבת פ"ו (ע"ב): אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. נראה שעיקר הלימוד הוא שכל חדש מאיר בתכונתו אשר יעץ עליו השי"ת, ועיקר התכונה באה לביטוי בראש חדש שהוא בחי' ראש לחדש כולו. יציאת מצרים המתאימה להיות בחדש הראשון מתחילה עם דבר ה' למשה ואהרון בראש חדש. שם מתחיל התהליך ומשם בא הכח למתן תורה. ועי' […]