גמרא: שבת

ביטול תורה בשיחה זו נבחן את היחס הראוי למושג "ביטול תורה".בעת לימודי בישיבה היו הרבה שיחות על ביטול תורה. החשש מביטול תורה היה מורגש באויר, והודגש שכל דקה וכל שניה יקרה. הגר"א אומר שכל אות של לימוד תורה היא קיום מצוה, וממילא כל הפסד של לימוד אפילו של אות זו עברה. זו היתה האוירה.כשהגיע זמני לומר שיחות לתלמידים, התלבטתי כיצד לגשת לנושא, והרגשתי שהגישה הזו איננה בלעדית. היא גורמת לאדם לחץ ועצבנות. הוא איננו יכול להנות בצורה ישרה, נכונה ואמיתית. […]

להיות שליח! מובא בגמרא1: אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים ע"ו), "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה", אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה – יראה, ולבסוף – שקטה. ולמה יראה – כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א'), "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה"א יתירה למה לי? – מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. מה שעורר את […]

'אם ישראל מקבלים את התורה – מוטב' בתקופה האחרונה נראה כי העולם נמצא בתוהו ובוהו.ארגוני טרור מפגעים פיגועים רבי עוצמה בכל העולם. ברשותם אמצעי לחימה משוכללים ביותר עד מטוסים ואף פצצות אטום, ואיש אינו יודע מתי יחליטו להשתמש בהם, ח"ו. חיידקים הרסניים (אנתראקס בלע"ז) מופצים ברחבי העולם וגורמים לבהלה בציבור מכל אבקה לבנה.נראה, כי גולם הטכנולוגיה קם על יוצרו, ובמקום לקדם את העולם לעתיד טוב יותר, הוא מוביל את העולם אל עבר התוהו ובוהו.מציאות זו מזכירה לנו את דברי הגמרא […]

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל אימתי הלכה כירושלמי. סוגיית הגמרא (שבת ל"ח ע"א-ב'): אמר רב ששת: לדברי האומר מחזירין, אפילו בשבת, ואף רבי אושעיא סבר אף מחזירין אפילו בשבת, דאמר רבי אושעיא: פעם אחת היינו עומדים לעילא מרבי חייא רבה והעלנו לו קומקמוס של חמין מדיוטא התחתונה לדיוטא העליונה ומזגנו לו את הכוס והחזרנוהו למקומו ולא אמר לנו דבר. אמר רבי זריקא אמר רבי אבא אמר רבי תדאי: לא שנו אלא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. שבת י"ב ע"א: אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה דעתו של אדם כשהיא מנותקת משרשה ומן הקדושה, ומשוטטת בעולם, הרי זה נבחן כמידת הדין שהיא הנהגה המנותקת מן השורש הרוחני. כשאדם […]

שבת קי"ח (ע"א): אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בא גוג ע' מש"כ. ונראה להוסיף שיש […]

שבת קי"ג (ע"ב): ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם, אמר רבי אלעזר: רמז רמז לה; עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלם, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הבאתני עד הלם. ובמהרש"א ביאר: דמלת הלום הוא מיותר דלא הל"ל לה אלא גשי ואכלת מן הלחם אלא דרמז לה שמלכות בית דוד יצא ממנה דכתיב כי הביאתני עד הלום וע"ש הראוי למלכות בית דוד כתר הולמתו כדאמרי' פ' כל […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. שבת קמ"ח (ע"ב): תנן לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת. משנה ביצה ל"ו (ע"ב): כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   שבת קמ"ג (ע"ב): … והתנן חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון אמר ר' עקיבא קל וחומר הוא ומה חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים אינו דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון אמרו לו אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם […]

סוכה נ"ג (ע"א-ע"ב): הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. שבת צ"ט (ע"ב): אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש. היה מקום לומר שרה"ר מתפשטת ורחבה ורה"י נפרדת ומצומצמת ואז כביכול רה"ר בחי' חסד שעניינו התפשטות ורה"י דין המצמצם. ואז הק"ו אם המחיצה עושה דין ומפרידה את הרשות שהיא בחי' לאחרים עושה מחיצה, לעצמה לא כ"ש שהיא מופרדת מרה"ר. אלא שעדיין יש לעיין שמא נפרדת היא אבל לא חלק מרה"י מפרידה בין הרשויות, ויש […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. שבת קל"א (ע"א): אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדן ר"א אלא מגזירה שוה דתניא ר' אליעזר אומר מניין למכשירי שתי הלחם שדוחין את השבת נאמרה הבאה בעומר ונאמרה הבאה בשתי הלחם מה הבאה האמורה בעומר מכשירין דוחין את השבת אף הבאה האמורה בשתי הלחם מכשירין דוחין את השבת. והשווה […]

שבת קי"ח (ע"א): א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א) יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח) ביום בא גוג ג' […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א): תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. נראה […]

שבת פ"ד (ע"ב): ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת ואמאי הא לית ליה טהרה במקוה. וברש"י ד"ה "מפץ שטמא בזב": … ומהכא נפקא לן בעלמא (נדה דף מט:) דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ: נראה פשוט שהמטמא בזב כיון שהוא חי טומאתו קשורה בנגיעה או במשא ובהיסט שהן פעולות אדם חי. לעומת זאת מיוחדת טומאת מת שמטמאה באהל שזה עצם הימצאות הטומאה ולא נגיעה וכד' […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י. ראש השנה ל"ד (ע"א): תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא והעברת שופר תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול. ובגמ' שבת צ"ו (ע"ב) למדו באותה גזירה שוה איסור הוצאה: הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו […]

שבת כ"ה (ע"א): מה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן. בסוגיא זו קראה הגמ' למעשר בשם קל ולקדש בשם חמור. נראה שהחמור והקל נערכים על פי מגבלותיהם – גבולותיהם. הגבול ממידת הדין הוא וההתפשטות ממדת החסד. הקל מתבטא בפחות גבולות והחמור בגבולות יתירים. כך מעשר לעומת הקדש הרי הוא קל לעומת חמור שהמעשר אין כ"כ גבולות באכילתו ושימושו ובקדש יש גבולות רבים.

שבת קל"ב: קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה. נראה שכאן החמור והקל נערכים מצד הכרח קיומם. מילה מוכרחת היא ביותר ואין אפשרות בלעדיה על כן אפי' את הצרעת היא דוחה, הצרעת קלה ביחס למילה שכן אינה מוכרחת שהרי נדחית מפני המילה. אמנם ביחס לעבודה חמורה היא שמוכרחת היא יותר מעבודה ועל כן דוחה צרעת את העבודה, והעבודה אף היא מוכרחת ביחס […]

שבת כ"ד (ע"ב) "לבדו" ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו. ופרש"י ע"פ הגמרא בשבת קל"ב את הקל וחומר ממנו יש ללמוד שמילה דוחה שבת אפילו שלא בזמנה: ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה שבת, מילה שלא בזמנה דוחה אותה… שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה. ועיי"ש ביאורו בשבת קל"ב.

שבת (ס"ג ע"ב – ס"ד ע"א): אמר רבא אריג כל שהוא טמא מאו בגד תכשיט כל שהוא טמא מציץ אריג ותכשיט כל שהוא טמא (במדבר לא) מכל כלי מעשה א"ל ההוא מרבנן לרבא ההוא במדין כתיב א"ל גמר כלי כלי מהתם … תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר (ויקרא יא) בגד ועור בשרץ ונאמר (במדבר לא) בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור האמור במת לא טימא אלא […]