גמרא: פסחים

מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן. פסחים ל"ח (ע"א): מצות של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמי' יוצא בה ידי חובתו בפסח אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה דכתיב (במדבר טו) עריסותיכם משלכם אתרוג נמי דכתיב (ויקרא כג) ולקחתם לכם לכם משלכם יהא אלא מצה מי כתיב […]

בכמה מקומות דרשו חז"ל את המילה "מדבר" בגזירה שוה. שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א): תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. מקור הדרשה בספרי (פרשת […]

ספרי ראה (פ"ה): ושמחת לפני ה' אלהיך. פסחים קט נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן דברים כג שמחה מה שמח' האמור' להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים: אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם. חגיגה ו ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצוות נוהגות ברגל ואלו הם חגיגה וראייה ושמחה. יש בראייה מה שאין כן בשמחה ויש בחגיגה מה שאין כן בשתיהם ויש בשמחה מה שאין בשתיהם. ראייה כלה לגבוה מה שאין כן בשתיהם חגיגה נוהגת לפני הדבר ולאחר הדבר […]

פסחים קט"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין. דין סורר ומורה אינו חל כשהאב הוא סומא, שנאמר "בננו זה", שאביו ואמו רואים אותו. מכאן לומדים על דין "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה" שאף הוא אינו חל באב סומא שכן גם אצלו נאמר "זה". גם כדי להוכיח את הבן הסורר וגם כדי לספר לבן החכם או התם צריך לראותם. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"א): תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. עיין מה שכתבנו במכילתא בא (ח') וצרפהו לכאן.

פסחים ל"ה (ע"ב): והקדש שחיללו על גבי קרקע דרחמנא אמר (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו. עי' תוס' שבת קכ"ח. ובעוד כ"מ ובראשונים שילפינן בכלל ופרט וכלל. ובתוס' שם הביאו מן הספרא (בחוקותי פרשה י"א): לפי שנאמר: ופדה, יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות. תלמוד לומר: בשקל הקודש, אין לי אלא סלעים של קודש מנין לרבות דבר המטלטל, תלמוד לומר: ופדה, לרבות דבר המטלטל. אם כן למה נאמר: בשקל הקודש, פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות. נראה שזה לימוד במיעוט וריבוי, שאכן תוצאותיו כתוצאות […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים נ"ט (ע"א): והתניא (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר (ויקרא ה) ואת השני יעשה עולה כמשפט אלא זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. קרבן עולה ויורד בא על שבועת העדות טומאת המקדש וקדשיו ושבועת ביטוי. שבועת העדות "והוא עד או ראה או ידע" עוסקת בהלכה שבין אדם לחבירו. טומאת […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"ב): דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועיין מה שכתבנו בברכות ט' (ע"א) וצרפהו לכאן.

פסחים קי"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו. בפשטות דרשו חז"ל ש"זכור את יום השבת לקדשו" היינו להזכיר את יום השבת בפה ומכאן למדו על חיוב מצות קידוש בשבת. הרמב"ם בפ"ז ה"א מהלכות חמץ ומצה למד משבת על סיפור יציאת מצרים במה שנראה כגזירה שוה. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות […]

פסחים קט"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין. למדנו כאן על משמעות ההכרות בעין רואה. כשהוא סומא ואינו פוגש במבטו את בנו הרי זה יוצר ניתוק בין האב לבין בנו. אף ההגדה "והגדת לבנך" צריכה להיאמר בשיתוף מבט העיניים. בשני הפסוקים, בפסוק המדבר על מצות הגדה ובפסוק המדבר על בן סורר ומורה, מדובר על קשר ההורים לבניהם. אמנם ביטוי זה […]

פסחים צ"ג (ע"א): תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי. ובגמרא ביארו דעת רבי: רבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון אי נמי קרבן ה' לא הקריב במעדו בשני וממאי דהאי חטאו ישא כרת הוא קסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך את השם ונשא חטאו וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן נמי כרת. ביאור הדברים: נאמר במברך את השם (ויקרא כ"ד ט"ו): ואל בני ישראל תדבר לאמור […]

פסחים ע"ה (ע"א): והא גבי בת כהן דכתיב באש תשרף ואמר רב מתנה פתילה של אבר היו עושין לה שאני התם דאמר קרא "באש תשרף" תשרף לרבות כל שריפות הבאות מן האש וכל שכן אש עצמה ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה אתיא "שריפה" "שריפה" מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. ועי' סנהדרין נ"ב (ע"א) במשנה: מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה […]

פסחים פ"א (ע"ב): אלא אמר רבא יליף "מועדו" "מועדו" מפסח. לומדים טומאת התהום מפסח לתמיד, שאף בכהן המרצה בתמיד מותרת טומאת התהום. גזירה שוה זו כבר נדרשה בלימוד פסח מתמיד ותמיד מפסח עי"ש. בעומקם קרובים הם פסח ותמיד. שניהם קרבנות שקבוע להם זמן, דבר שהוא ביטוי לבחינה של קרבן ציבור שהזמן גורם להם שיבואו ולא מאורע פרטי שארע לאדם מסויים. אף טומאת התהום יש בה בחינה של כלליות כמו שביארנו בענין הק"ו דלעיל. כשנמצא חלל בשדה לא נודע מי הכהו, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. פסחים צ"ד (ע"ב): דתניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר מה להלן חוץ לאכילתו אף כאן חוץ לאכילתו רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר חוץ לעשייתו. ובספרי (ט', ט') מובאות הדעות השונות: בדרך רחוקה – איני יודע איזו דרך רחוקה? ושיערו חכמים: כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים, וכן כל מדתה. ר' עקיבא אומר: נאמר: טמא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים צ"ו (ע"א): לכדרבי אלעזר בן עזריה. ופירש"י: לכדר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא – בפרק קמא דברכות נאמר כאן בלילה הזה, ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו'. וביארנו הדברים על הגמ' ברכות דף ט'.

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. פסחים צ"ו (ע"א): והתניא בן בג בג אומר מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. וכן הוא בספרי פנחס פיס' י"א. יתכן שההבנה לגזירה שוה זו תבוא ממקור נוסף בו נאמרה והוא במגילת תענית משנה […]

פסחים ע"ג (ע"ב): כתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו פיגול נמי בעי עיבור צורה דיליף עון עון מנותר. וברש"י ד"ה וממאי דלמא: וממאי דילמא – לעולם בעי עקירה, ופסולו בגופו, והאי דבעי עיבור צורה משום דר' ישמעאל סבר לה כתנא דבי רבה בר אבוה, דאמר אפילו פיגול, שפסולו בגופו, טעון עיבור צורה, ולא איתפריש לי עיקר מילתיה דתנא דרבה בר אבוה היכא אתמר ובכמה מקומות מייתי לה בגמרא. וכן לקמן פ"ב ע"ב: ולתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו […]

פסחים ס"ח (ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידים צדיקים שיחיו מתים שנאמר עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים וכתיב ושמת משענתי על פני הנער עולא רמי כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מאי בעו התם דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. פסחים ס"ו (ע"א): …אמרו לו מנין לך אמר להם נאמר "מועדו" בפסח ונאמר (במדבר כח) "מועדו" בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת. פסח ותמיד שתי בחינות הפכיות. הפסח כלשונו הוא לשון דילוג ופסיחה והתמיד עניינו הרציפות התמידית. הפסח עניינו נס והתמיד טבע. הגזירה שוה מאחדת ומשוה את הנס ואת הטבע. כאחיזת הפשט והסוד זה בזה, […]

פסחים ס"ד (ע"ב) – ס"ה (ע"א): מאן תנא פסח בזריקה א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי היא דתניא ר' יוסי הגלילי אומר (במדבר יח) את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור ומעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח מנלן דטעונין יסוד אמר רבי אלעזר אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא את דמם תזרק על המזבח וכתיב התם (ויקרא א) וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו […]