רב: הרב יהושע ויצמן

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.   דרשו בספרי (נשא פרשה ה'): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר' טרפון. ר"ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו']. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר' ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וכן ע"פ ביאור הנהגת קל וחומר טוב ורע.   אמרו בספרי פרשת נשא (פיסקא ט"ו): "לצבות בטן ולנפיל ירך" ר' יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינה אלא בטנה וירכה של נבעלת כשהוא אומר "את ירכך נופלת ואת בטנך צבה" הרי בטנה וירכה של נבעלת, הא מא תלמוד "לצבות בטן ולנפיל ירך" זה בטנו וירכו של בועל. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. הגמרא במנחות צ"ג ע"ב אומרת ביחס לסמיכה על הבהמה בקרבנות: ובשתי ידים: מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא (ויקרא טז) וסמך אהרן את שתי יָדָו כתיב ידו וכתיב שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר יָדָו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת והקשה בספר נחל האשכול על ספר האשכול (דבריו מובאים באור הישר בסוגיין) מהגמרא לעיל דף ל"ד בשם ר' עקיבא: כשהוא אומר […]

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. נאמר בגמ' (כריתות ח' ע"ב) בענין תהליך כניסת הגר לקהל ישראל הכולל הבאת קרבן עולה "כאשר תעשו כן יעשה". שואלת הגמרא שמא: מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים… אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן? הגמרא לומדת בקל וחומר שאם הקלנו על הגר שמביא עולת עוף קל וחומר שלא נחייבו להביא שלמים נוסף על עולת בהמה. המקור לדין גר הוא […]

בן ובת ילפינן ק"ו והוא בדין שבן יורש את אמו. אחים ילפינן בג"ש וגם למסקנה הוא בדין יבום שאחים מן האב נקראים אחים. בן ובת היינו רחמים ודין שהנהגת הבן היא ברחמים ובת היא בדין. אחים היינו תפארת המאחה ומשווה ביניהם. אחים הם אותה בחי' שהיא רחמים. אף בנין אב מצינו בספרי פנחס על אתר: מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. […]

נתייחדה פרשת מצורע שרב המידות (ככולן) נדרשות בה. במידת קל וחומר, הקל והחמור, החסד והדין, אינן מתמזגות אין הדין נמתק ברחמים. עומדות הן זו לצידה של זו. חלק נידון במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. במשנת נגעים (פי"ב מ"ה) ובמדרש ספרא א"ר מאיר: אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על […]

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. תוס' בבא קמא ג' ד"ה "דומיא דרגל": וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא. בשאלתו הבין התוס' שלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן זה משום ספק שאיני יודע אם להקיש לקולא או לחומרא ובתשובתו הבין תוס' שלוחמרא מקשינן זו המידה של היקש, ואין הבדל בין ממונא לאיסורא. חידוש גדול חידש ר"ת […]

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. קידושין ס"ח (ע"א): לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן. עי' תוס' ב"ק ג' ד"ה "דומיא דרגל" זו לשונו: וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא. ביארו אחרונים את דברי התוספות, שבקושיא הבין שלחומרא מקשינן היינו מספק ולכן באיסורא לחומרא מקשינן, ובממונא יש להקיש לקולא לנתבע. תירוץ ר"ת הוא שמידה היא בתורה. […]

נזיר מ"ו (ע"א): תנו רבנן ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי מאי טעמייהו דרבנן כתיב הכא ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי אימא עד דאיכא תרווייהו אי הכי גזרה שוה למה לי. נחלקו חכמים במדרש (ב"ר מ"ד ה'): רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר […]

נדרים ע"ח (ע"א): נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר בשחוטי חוץ מה בשחוטי חוץ, אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות בפרשת נדרים. הראשונים שאלו על הגזירה השוה דסוגיין שלכאורה אין זה מופנה ויש שאמרו שהוא מופנה מצד אחד ובקרן אורה כתב שאף שלא מופנה ילפינן בג"ש. נראה לומר שכיון שהמילים "זה הדבר" מיוחדות לידרש בג"ש כמו שהתבאר1 על כן אף שאינו מופנה, עצם המילים מלמדות […]

נזיר ד' (ע"א): לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא ולאפוקי מדר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. הגזירה השוה של כהן ונזיר, נובעת ומלמדת על הקשר העמוק שבין כהונה לנזירות. הכהונה היא בחירה מלמעלה "כי בו בחר ה'" והנזירות היא בחירת האדם מלמטה להתקדש. […]

הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות. בירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח דנים במקור שהתקיעות במוספין ובתוך הדברים דרשו: ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב "והקרבתם" וכאן כתיב "ועשיתם" אמר להן הקב"ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה. עי' במפרשים שדרשו עפ"י מדה "סדור שנחלק" ו"דבר שהוא מיוחד במקומו". יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עלה […]

יומא דף נ"ד (ע"א) ותניא רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם. כבר מצאנו גזירה שוה "ברית" "ברית" בשם חברו של ר' יוחנן הלא הוא ריש לקיש בגמ' ברכות דף ה' (ע"א): והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר […]

בברייתא דרבי ישמעאל: שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר: וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. וכתוב אחר אומר: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, הכריע השלישי: כי מן השמים דברתי עמכם, מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על ההר ודבר עימהם מן השמים. וכן הוא אומר: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. לברייתא זו יש נוסחא אחרת המחליפה את הפסוקים. כך מובא בספרו של רבי שמשון מקינון […]

נזיר ג' (ע"א): הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר: ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אימא מידי דעבורי כדכתיב ושולח מים על פני חוצות תנא פרע פרע יליף כתיב הכא קדוש יהיה גדל פרע וכתיב התם גבי כהן הדיוט ופרע לא ישלחו ואיבעית אימא האי שולח מים נמי ריבוי הוא (כדמתרגם רב יוסף) דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי. עי' במש"כ מו"ק י"ט (ע"ב) בג"ש "פרע" "פרע" שלמדו אצל נזיר. בסוגיין נתחבטו המפרשים ע' רש"י, תוס' […]

ספרי נשא (פסקא נ"ח): ובבא משה אל אהל מועד. למה נאמר לפי שהוא אומר ויקרא א וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש ת"ל שמות כה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת וא"א לומר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד כיצד יתקיימו שני כתובים זו מדה בתורה ב' כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה על זה יתקיימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. […]

ספרא ריש אחרי: רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני ה' וימותו וכתוב אחד אומר ויקריבו לפני ה' אש זרה הכריע בהקריבם אש זרה לפני ה' הוי על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. לר"ע יש שני כתובים המכחישים זה את זה בסיבת מיתת בני אהרון. האחד בפרשת אחרי מות: בקרבתם לפני ה' וימותו. והיינו על קרבתם היתרה שנכנסו אל הקדש. והשני בפרשת שמיני: ויקריבו לפני ה' אש זרה. והיינו על הקרבת קרבן שלא כראוי ושלא כצווי. הכתוב המכריע […]

נדרים כ"ב (ע"א): … דתניא רבי נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן. וביאר שיטה מקובצת: בנה במה. ילפי "כי תחדל" מן "חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא" ודרשינן בברכות (דף י"ד) [אל תקרי במֶה בסגו"ל אלא] במָה [בקמ"ץ]: לפי השיטה מקובצת ר' נתן לומד דבריו בגזירה שוה, הדומה במילותיה לגזירה שוה שבהמשך הגמרא. דאמר שמואל אף על פי שמקיימו נקרא רשע, אמר רבי אבהו מאי קרא "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. מכילתא בא י"ב (ה'): ר' עקיבא אומר כתוב אחד אומר "מן הכבשים ומן העיזים" וכתוב אחד אומר "צאן ובקר" כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמרת זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב שלישי ויכריע בינהם. תלמוד לומר "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח". צאן לפסח […]