רב: הרב יהושע ויצמן

יומא ב' (ע"א): יליף צוה צוה כתיב הכא צוה ה' לעשת וכתיב התם זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר מה להלן פרה אף כאן פרה ומה כאן פרישה אף להלן פרישה. יש משותף בין ימי המילואים לבין פרה אדומה. המשותף בא לידי ביטוי במילה "צוה": הציווי והחשיבות לעשות בדיוק כמו הצווי. פרה אדומה נקראת חוקה ובלשון חכמים הוסיפו מילת "גזירה" כמו שהביא רש"י מתנחומא בריש חוקת: … לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר בתריה. […]

יומא מ"ד: רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים לא בשעת הקטרה דהיכל אי הכי הא מה מעלה ותו לא הא איכא הא מעלה דאילו […]

נאמר במשנה שקלים (פ"ו ה"ד): האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ. ובגמ' ירושלמי שם אמרו: לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. וביאור הענין. נאמר כאן בלחם הפנים "ונתת על המערכת לבונה זכה והייתה ללחם אזכרה" (ויקרא כ"ד, ז') ונאמר להלן בקרבן מנחת נדבה "וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה" (ויקרא […]

יומא ה' (ע"ב): אמר רבי יוסי בר חנינא מכנסים אין כתובין בפרשה כשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי" להביא המכנסים ועשירית האיפה. בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנא לן אתיא "זה" "זה" מ"וזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האפה". נראה בביאור הענין שהמכנסים אינם בגדי כבוד ותפארת כשאר בגדי כהונה אלא בא לכסות ערוה. כך הוא לשון המכילתא סוף פרשת יתרו (כ"ב, ב'): ולא תעלה במעלות על מזבחי מכאן אמרו […]

יומא ה' (ע"ב): מילתא דכתיבא בהאי ענינא מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק יליף פתח פתח. וברש"י: פתח פתח – בצוואה כתיב (שמות כט) אל פתח אהל מועד [יתירא] וכן בעשייה, [בצוואה כתיב] תקריב [אל] פתח אהל מועד ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד, וכן בעשייה, ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד, בשלו את הבשר פתח אהל מועד: אמירת אורים ותומים נקראת גזירה. מכל המילים […]

ירושלמי שקלים (פ"א ה"א): תני "זאת עולת חדש בחדשו" יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל "בחדשו לחדשי השנה" בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן "חדשי" ונאמר להלן "חדשי" מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. "חדשי השנה" הוא ביטוי לשנה שלימה המורכבת מחדשים. לכל חדש יש תכונה ומהות המיוחדים לו. חדשי השנה כולם יחד הם מיזוג של תכונות וכוחות לכלל של מציאות אחת. […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים ק"כ (ע"ב): דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועיין מה שכתבנו בברכות ט' (ע"א) וצרפהו לכאן.

פסחים קי"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכר את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו. בפשטות דרשו חז"ל ש"זכור את יום השבת לקדשו" היינו להזכיר את יום השבת בפה ומכאן למדו על חיוב מצות קידוש בשבת. הרמב"ם בפ"ז ה"א מהלכות חמץ ומצה למד משבת על סיפור יציאת מצרים במה שנראה כגזירה שוה. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות […]

שבת פ"ו (ע"ב): … ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כשם שלומדים מ"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" שהזיכרון מתחיל מעיצומו של יום, ומכאן למדו שגם "זכור את יום השבת לקדשו" התחיל בעיצומו של יום השבת ומתן תורה בשבת היה, כך לומדים מ"זכור את יום השבת לקדשו" שצריך להמשיך את הזיכרון בסיפור […]

שבת פ"ו (ע"ב): אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. נראה שעיקר הלימוד הוא שכל חדש מאיר בתכונתו אשר יעץ עליו השי"ת, ועיקר התכונה באה לביטוי בראש חדש שהוא בחי' ראש לחדש כולו. יציאת מצרים המתאימה להיות בחדש הראשון מתחילה עם דבר ה' למשה ואהרון בראש חדש. שם מתחיל התהליך ומשם בא הכח למתן תורה. ועי' […]

פסחים קט"ז (ע"ב): אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין. למדנו כאן על משמעות ההכרות בעין רואה. כשהוא סומא ואינו פוגש במבטו את בנו הרי זה יוצר ניתוק בין האב לבין בנו. אף ההגדה "והגדת לבנך" צריכה להיאמר בשיתוף מבט העיניים. בשני הפסוקים, בפסוק המדבר על מצות הגדה ובפסוק המדבר על בן סורר ומורה, מדובר על קשר ההורים לבניהם. אמנם ביטוי זה […]

פסחים צ"ג (ע"א): תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי. ובגמרא ביארו דעת רבי: רבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון אי נמי קרבן ה' לא הקריב במעדו בשני וממאי דהאי חטאו ישא כרת הוא קסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך את השם ונשא חטאו וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן נמי כרת. ביאור הדברים: נאמר במברך את השם (ויקרא כ"ד ט"ו): ואל בני ישראל תדבר לאמור […]

פסחים ע"ה (ע"א): והא גבי בת כהן דכתיב באש תשרף ואמר רב מתנה פתילה של אבר היו עושין לה שאני התם דאמר קרא "באש תשרף" תשרף לרבות כל שריפות הבאות מן האש וכל שכן אש עצמה ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה אתיא "שריפה" "שריפה" מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. ועי' סנהדרין נ"ב (ע"א) במשנה: מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה […]

יומא כ"ד (ע"א) בעי רבי אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה תא שמע דתני רבי חייא נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים מה להלן בקומצו אף כאן. בתחילה לא חשבו ללמוד מקמיצה כיון שאינה שיעור של הרמה כי אם פעולה. לבסוף למדו מקמיצה כיון שהבינו שיש כאן שיעור "מלא קומצו" והוא שיעור אובייקטיבי ולא רק נובע מפעולת הקמיצה עצמה. הקמיצה בצורתה יש לה בחינה של דין. המידה המדוייקת "לא פחות ולא יותר" והיותה […]

פסחים פ"א (ע"ב): אלא אמר רבא יליף "מועדו" "מועדו" מפסח. לומדים טומאת התהום מפסח לתמיד, שאף בכהן המרצה בתמיד מותרת טומאת התהום. גזירה שוה זו כבר נדרשה בלימוד פסח מתמיד ותמיד מפסח עי"ש. בעומקם קרובים הם פסח ותמיד. שניהם קרבנות שקבוע להם זמן, דבר שהוא ביטוי לבחינה של קרבן ציבור שהזמן גורם להם שיבואו ולא מאורע פרטי שארע לאדם מסויים. אף טומאת התהום יש בה בחינה של כלליות כמו שביארנו בענין הק"ו דלעיל. כשנמצא חלל בשדה לא נודע מי הכהו, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. פסחים צ"ד (ע"ב): דתניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר מה להלן חוץ לאכילתו אף כאן חוץ לאכילתו רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר חוץ לעשייתו. ובספרי (ט', ט') מובאות הדעות השונות: בדרך רחוקה – איני יודע איזו דרך רחוקה? ושיערו חכמים: כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים, וכן כל מדתה. ר' עקיבא אומר: נאמר: טמא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. פסחים צ"ו (ע"א): לכדרבי אלעזר בן עזריה. ופירש"י: לכדר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא – בפרק קמא דברכות נאמר כאן בלילה הזה, ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו'. וביארנו הדברים על הגמ' ברכות דף ט'.

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק. פסחים צ"ו (ע"א): והתניא בן בג בג אומר מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. וכן הוא בספרי פנחס פיס' י"א. יתכן שההבנה לגזירה שוה זו תבוא ממקור נוסף בו נאמרה והוא במגילת תענית משנה […]

פסחים ע"ג (ע"ב): כתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו פיגול נמי בעי עיבור צורה דיליף עון עון מנותר. וברש"י ד"ה וממאי דלמא: וממאי דילמא – לעולם בעי עקירה, ופסולו בגופו, והאי דבעי עיבור צורה משום דר' ישמעאל סבר לה כתנא דבי רבה בר אבוה, דאמר אפילו פיגול, שפסולו בגופו, טעון עיבור צורה, ולא איתפריש לי עיקר מילתיה דתנא דרבה בר אבוה היכא אתמר ובכמה מקומות מייתי לה בגמרא. וכן לקמן פ"ב ע"ב: ולתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו […]

פסחים ס"ח (ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידים צדיקים שיחיו מתים שנאמר עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים וכתיב ושמת משענתי על פני הנער עולא רמי כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מאי בעו התם דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור […]