המאגר התורני

מכות ב' (ע"ב): דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר כופרא ממונא ומר סבר כופרא כפרה אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה והכא בהא קא מיפלגי מר סבר בדניזק שיימינן ומר סבר בדמזיק שיימינן מאי טעמייהו דרבנן נאמר השתה למטה ונאמר השתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק. הביטוי "אם כופר יושת עליו" צריך ביאור מה מטרתו. אפשר להבין שעיקר […]

שבועות כ"ג: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך… אלא גמר שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין. נאמר במעשר שני (דברים י"ד, כ"ט): ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך. הרי שנאמרה אכילה אצל שכר. ובנזיר כתוב (במדבר ו', ג'): מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. […]

שבועות י"ח (ע"ב): אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע. ע' תורה שלימה פרשת שמיני על הפסוק" ולהבדיל בין הקדש ובין החול" (אות ע') שהביא גירסאות בגמרא שלא למדו מ"ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא" אלא סמיך ליה "ולהורות" וסגולת שתיית יין בהבדלה במוצ"ש היא שהווין ליה בנים ראויים להוראה. אבל לפי […]

בפרשת קרבן עולה ויורד נאמר (ויקרא ה', ב'): או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. ולא נאמר מה עשה בטומאתו שעל זה הוא אשם ומחויב בקרבן. אכן הגמ' (שבועות ז' ע"א) שואלת מנין שמדובר בטומאת מקדש וקדשים, אחר דין ודברים מביא רבא את דברי רבי ומקדים להם שבח גדול לרבי: קרי רבא עליה דרבי דולה מים מבורות עמוקים דתניא רבי אומר אקרא אני […]

שבועות ז': אלא אמר רבא אתיא "טומאתו" "טומאתו" כתיב הכא לכל וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש. רבא לומד בגזירה שוה "טומאתו" "טומאתו" על טומאת מקדש. אחר ששיבח את רבי על לימודו בגזירה שוה "בהמה טמאה" "בהמה טמאה" דין טומאת קדש, לומד הוא בעצמו בגזירה שוה של טומאת מקדש. לאור הדברים שכתבנו על גזרתו השוה של רבי, נראה להמשיך ולבאר באותה דרך את דברי רבא בסוגיין. כתבו בספרים שהמקדש הוא במידת […]

נאמר במשנה (מכות ה' ע"א): משלשין בממון ואין משלשין במכות. ועל זה אומרת הגמרא: מנא ה"מ אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקיות ונאמר רשע בחייבי מיתות ב"ד מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה. כבר למדנו גזירה שוה זו של "רשע" "רשע" מפי אביי במסכת סנהדרין דף י' אליבא דרבי ישמעאל האומר מלקות בעשרים ושלשה. שם נתבאר שענש מלקות לא בא כנקמה, אלא "כאשר ייסר איש את בנו" על מנת לתקנו. ענש מלקות בא לשבור את חיצוניותו […]

מכות ה' (ע"ב): חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח. אין מלקין ומגלים אלא אם נגמר דינו של מה שהעידו עליו, (ועדיין לא נעשה העונש בבחי' כאשר זמם ולא כאשר עשה). ומנין שמקיימים כאשר זמם רק כאשר נגמר הדין, על זה אמרה הגמ' ת"ל "רשע" "רשע" כשם שחייבי מיתות מתחייבים העדים רק אחר גמר הדין, כפי שנתבאר במשנה מן הפסוק "נפש" תחת "נפש", אף במלקות, מתחייבים העדים רק אחר גמר דין. כך פרש"י. בספר […]

מכות י"ג (ע"א): וכן בגולה כשהוא אומר ישוב לרבות את הרוצח מאי וכן בגולה כדתניא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי רבי יהודה ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם: הדרן עלך אלו הן הגולין משנה ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן […]

מכות י"ד (ע"ב): אלא טמא שאכל את הקדש בשלמא עונש כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה אלא אזהרה מנין ריש לקיש אומר בכל קדש לא תגע רבי יוחנן אומר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא וטומאתו עליו ונכרתה וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן עונש ואזהרה אף כאן עונש ואזהרה בשלמא ריש לקיש לא אמר כרבי יוחנן גזירה שוה לא גמיר אלא רבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש […]

שבועות ט' (ע"ב): יליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר. עיין במש"כ בפסחים ע"ג (ע"ב).