המאגר התורני

סנהדרין ס' (ע"ב): משנה העובד כוכבים אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה: גמרא מאי אחד העובד אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואפילו שלא כדרכה וליחשוב […]

במשנה: אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז. עי' דברים פרק כ"ב א' – ג': לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן […]

יבמות נ"ה (ע"א): ולרבי יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות. עי' מש"כ מגילה ז'

יבמות נ"ה (ע"א): אחותו דכתב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. כבר ביארנו (עי' מגילה דף ז' על דברי רבי יצחק הנזכרים בסוגיין) שאיסור אחות יש בו בחינה של הנהגת ה"נסירה". אח ואחות קשורים בקשר טבעי אחור באחור והם היו נישואי הכרח בתחילת הבריאה. אח"כ נתרחקו הקרובים ואותה בחינה של חסד נעשתה ל"חסד הוא" שהוא בכרת. וכך נתבארו הדברים בזוהר ויקרא דף ע"ז: תאנא, בתר דאסתלקו קין […]

יבמות ד' (ע"ב): אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש להם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשפה בסקילה. האר"י כתב שהנהגת מידה זו היא הנהגת הבריאה. והיינו שהדבר שהיה בכלל יצא מן הכלל כמו הבריאה שיצאה מן הכלל העליון. חידושה של המידה שלא ללמד על עצמו יצא, שאינו מנותק מן המקור אלא קשור אליו וללמד על הכלל כולו יצא. נראה שהנהגה זו היא הנהגת ה"כישוף". ה"כישוף" היא תוצאה של הניתוק כביכול מן המקור האלוקי של הבריאה. […]

חגיגה ט' (ע"א): משנה מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן רבי שמעון בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה […]

מכילתא בא י"ב (ז'): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' – שפטים משונים זה מזה של אבן היתה נמסת ושל עץ היתה נרקבת ושל מתכת נעשית חררה שנאמר: ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד) ויש אומרים: של אבן נרקבת ושל עץ נמסית. ר' נתן אומר: שפטים – שפוט שופטי שפטים נרקבים, נבקקים, נגדעים, נשרפים, מצינו למדין שעבודה זרה לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה: במכה, בהשחתה, ובמגפה. אני ה' – […]

חגיגה י"א (ע"א): מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון. גזירה שוה זו מבטאת הנהגה מובהקת של מיתוק הדין שהיא הנהגת התפארת כמבואר בדברי המבוא. תפארת היא הספירה של הנהגת גזירה שוה. התורה אומרת "ונתת נפש תחת נפש". זה לכאורה פשט הכתובים. באה הגזירה שוה וממתקת את הדין הקשה ואומרת לחייבו ממון ולא מיתה […]

חגיגה י"ב (ע"ב): ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה. המושג שמים מורכב מאש ומים, שמאל וימין. אף "ערבות" רומז לחיבור אש ומים. כך הוא לשון הזהר (קס"ה ע"א): כתיב (תהלים סח ה) סלו לרוכב בערבות, מאן רוכב בערבות, ומאן אינון ערבות, אלא ערבות דא רקיעא שביעאה, אמאי אתקרי ערבות, על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא, מסטרא דדרום ומסטרא דצפון, ואיהו מעורב מתרין סטרין. הרוכב עליהן הוא המאחד אותם תחתיו. כח הרכיבה הוא הכח לשודד את כל המערכות שיפעלו במטרה אחת. […]

  מכילתא בא י"ב (ז'): מאדם ועד בהמה – מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. כוצא בדבר אתה אומר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז כג) כיוצא בדבר אתה אומר: ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (שם יט יא) כיוצא בדבר אתה אומר: ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד, ד). כיוצא בדבר אתה אומר: הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגומר (דברים יג טז). כיוצא בדבר אתה אומר: וצבתה בטנה ונפלה יריכה (במדבר […]