המאגר התורני

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל "ניתן להידרש". ר' אלעזר ור' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. אמר ר' אלעזר אל החברים, אלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין. פתח ר' אלעזר ואמר, כתוב "ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי […]

הכלל: הסדר שבו מסודרים הפסוקים איננו בהכרח הסדר הפשוט, אלא סדר רוחני. כלל זה כולל שתיים מל"ב המידות העוסקות בסדר של פסוקי התורה: לא. ממוקדם ומאוחר שהוא בענין. לב. ממוקדם ומאוחר שבפרשיות. א. בתנחומא (תרומה, ח') מובא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה'): "נעו מעגלותיה לא תדע", מטולטלות הן שביליה של […]

הכלל: המשל הוא ביטוי לכך שמערכות שונות פועלות בצורה דומה וניתן ללמוד מזו על זו. אחת מל"ב מידות היא המשל. חז"ל עושים בה שימוש במדרשים רבים. נעמוד כאן על משמעות מידה זו, וישמש הדבר למשלים הרבים המובאים במדרשים שבספר זה. המשל מבוסס על יסוד עמוק במבנה העולם: המציאות בנויה כך שמערכות שונות פועלות בצורה דומה, וניתן ללמוד מזו על זו. כח המשיכה, למשל, פועל הן בחלקיקים קטנים ביותר, והן במערכות שמש שגודלן שנות אור. הבנת דרך פעולתו של כח זה […]

הכלל: כשיש בפסוק "תקבולת חסרה" החלק העיקרי של הפסוק יופיע בצלע המלאה וממנו נלמד לצלע החסרה. הפסוקים לפעמים כתובים בתקבולת חסרה, כלומר שביטוי מסויים שמופיע בחלק אחד של הפסוק משמש גם לחלקו השני של הפסוק. למשל: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה" (משלי כ"א, י"ד). המפרשים מסבירים שכוונת הפסוק היא: ושוחד בחיק (יכפה) חמה עזה. מידה זו נקראת ע"י מפרשי התנ"ך "מושך עצמו ואחר עימו". יש להבין מידה זו. מדוע נכתבה המילה דווקא בצלע זו, ומדוע נלמד מחלק […]

הכלל: הדברים מופיעים בעולם בצורה מורכבת, וצריך לדמות לכמה דברים כדי למצוא את כל הבחינות של הדבר. מדבר שהוקש בשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהן. כיצד, "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צ"ב), יכול כשם שהתמר אין לו צל ואין עושים ממנו כלים כן הצדיקים, תלמוד לומר "כארז", מה ארז יש לו צל ועושין ממנו כלים אף הצדיקים. יכול כארז שאין עושה פירות, תלמוד לומר "כתמר". נמצאת אתה אומר ככח היפה שבשתיהן. כיוצא בו "הוי כל צמא לכו למים", יכול […]

הכלל: כל פסוק נכתב במקום בו הוא מתפרש בצורה הטובה ביותר. פעמים שהכתוב אינו מפרש את דבריו במקום בו הוא מזכירם, אלא במקום אחר. זוהי מידה על פיה נכתבו הפסוקים, ופירוש הדבר שזהו סדר הכתוב – אף על פי שמבחינת פשט הכתובים היה ראוי לדברים להיכתב במקום אחד, מכל מקום מבחינת הסדר הענייני והמהותי ראויים הם להיכתב במקום אחר. פירוש הדברים יהיה ברור ומקובל יותר במקום אחר, ולא במקומם. במקום בו עוסקים הפסוקים בנושא מסויים – לא מביא הכתוב את […]

הכלל: כשיש שני כתובים המכחישים זה את זה, אין אנחנו יכולים ליישב את הסתירה על פי השגתנו. רק כתוב שלישי ממקור עליון יכול לבוא ולהכריע בין הכתובים הסותרים. הרב קוק זצ"ל מבאר את מהותה של מידה זו בעולת ראי"ה (ח"א עמ' קפ"ד): וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. עצמותה של הסתירה, היא רק מחלה הבאה על ההגיון, המוגבל, בתנאיו המיוחדים של שכל האדם והקשבתו. על פי הערכתנו צריכים אנחנו לחוש את הסתירה, ולבא […]

הכלל: פעמים ישנו הבדל בין הצורה בה הדברים מופיעים לעין הרואה, ובין הצורה בה הדברים מובנים לעומקם ומשמעותם הפנימית. הדבר מתבטא בחלוקה שונה של הפסוקים. הסידור הכרונולוגי של המאורעות הנראה איננו זהה בהכרח לתהליכים המתרחשים בעומקה של המציאות, ברובד האלוקי המנהיג את העולם. פעמים שיש לחלק את הסדר הרגיל של המאורעות כדי להבינם לאשורם. פעמים שדברים שנראים לעינינו כתוצאה של מאורעות אחרים, הם בעצם מגמתם המקורית. דברים הנראים שייכים לנושא אחד – בהבנה פנימית שייכים לנושא אחר. חז"ל מבטאים זאת […]

הכלל: כאשר המדרש דורש פסוק על אדם או תופעה, יש להבין מה בא המדרש לחדש על האדם או על התופעה. דרשת רבות של חז"ל מקשרות בין בפסוקים בנביא או בכתובים לדמויות ידועות בהסטוריה של עם ישראל. למשל: קהלת רבה פרשה י', ט': "חפר גומץ בו יפול", זה פרעה הרשע, שאמר (שמות א'): "כל הבן הילוד וגו'", בו יפול, שנאמר (תהלים קל"ו): "ונער פרעה וחילו וגו'". דבר אחר, "חופר גומץ", זה המן, שנאמר (אסתר ג'): "להשמיד להרוג ולאבד", בו יפול, שנאמר […]

הכלל: כאשר יש קושי או מילה מיוחדת בפסוק, הבינו חכמים כי הוא ניתן להידרש – לראותו כביטוי עצמאי בלא מחויבות להקשר הסיפורי בו נכתב. מקורו של ביטוי זה הוא בחז"ל. בירושלמי (מגילה פ"א ה"א) מובא, לגבי מגילת אסתר: ויהיו אלו לקריאה ואלו לסעודה, ר' חלבו ר' חונה בשם רב "והימים האלה נזכרים ונעשים", נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה. זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להידרש. רבי חלבו ר' יסא בשם ר' לעזר נאמר כאן "דברי שלום ואמת", ונאמר להלן "אמת קנה ואל […]