המאגר התורני

הגמרא מחפשת מקור לדין שחיטה בצפון באשם ומביאה ששנה הכתוב לעכב באשם מצורע מן הכתוב (ויקרא י"ד, י"ג): ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה. ואומרת הגמ' שקרא זה נדרש באופן אחר בברייתא: דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש; כיצד? ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' – שאין ת"ל כחטאת האשם, מה ת"ל כחטאת האשם? […]

עירובין ה' (ע"ב): אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וקל וחומר מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ. רשות הרבים עניינה דין שהרי היא ביטוי לפירוד לשון עץ חיים שער י"א פרק ה': אבל אלו הו' חלקים נקודות של ז"א יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין רק זה על גבי […]

זבחים דף ח' (ע"ב): כלל מתקיף לה ר' יעקב מנהר פקוד הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא כללא קמא מרבי זבחים ותו לא כללא בתרא לה' כל דלה' ואפי' לעופות ואפי' למנחות. מחלוקת אם כללי בתרא צריך להיות דומה לכללא קמא. ועי' הליכות עולם עם פירוש יבין שמועה אות כ"ז שביאר ע"פ רש"י שהדמיון הוא בגודל הריבוי שכל כלל מרבה. והביא שתוס' כתבו שהמילים צריכות להיות שוות, ודחה פירושם עיי"ש. לעצם המחלוקת נראה שהדעה שהכללים צריכים להיות שווים מתאימה […]

מנחות כ"ח (ע"ב) תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה של כסף כשרה של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה א"ל מאי דעתך א"ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דרשי מיהו מר סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ומר סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב אמר […]

במדרש רבה בראשית פרשה כ"ה פס' ב': ויקרא את שמו נח לאמר ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש כיון שעמד נח נחו ומנא לן […]

זבחים מ"ח (ע"ב): וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת! הא למה יצא? לקבוע לו מקום, שאם לא שחטה בצפון – פסול; אתה אומר לכך יצא, או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון? תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון. הפסוק ממנו לומדים בנין אב הוא (ויקרא ד', כ"ט): וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העלה. המילה "חטאת" המופיעה […]

מנחות כ"ז (ע"ב): כדתנא דבי ר"א בן יעקב "אל פני הכפרת קדמה" זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים. וברש"י: זה בנה אב – הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה. ובשטמ"ק גורס במקום "הקישה" "הקב"ה" ורשי אומר זה בנה אב הקדוש ברוך הוא אב וכו'. והוא תמוה מאי שנא בנין אב זה מכל האחרים שלא כתב בהם רש"י שהקב"ה בנה האב הזה. נראה שרצונו לומר שלימוד זה מלמד […]

מכילתא ויקהל (ל"ה, א') לפי שהוא אומר: ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת… והדין נותן: ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי הוא דוחה שבת, מכשירי עבודה שאין להם מלא מכחן אינו דין שידחו את השבת, כגון: שניטלה קרנו של מזבחי או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם בשבת?! ת"ל:" ויקהל משה" – בחול ולא בשבת. והדברים קשים. הרי בכל התורה מכשירין קלין מן המצוה עצמה והדברים מרפסיין אגרא (ע' מרכבת המשנה). נראה בביאור הענין שאפשר לראות […]

זבחים מ"ח (ע"א): דתניא: ואם נפש וגו' – לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרין. ובהמשך ביארה הגמ' טעם חכמים: נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. נאמר באשם תלוי (ויקרא ה', י"ז): ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יקוק אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו: ונאמר בחטאת (ויקרא ד', כ"ז): ואם נפש […]

זבחים ח' (ע"ב): חטאת דעבודת כוכבים דשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו מנלן חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך כולהי אתיין במה הצד. הלימוד הוא בבנין אב כמו שהזכירו בתודה הנך כולהו בתוך קושייתם היאך אפשר ללמוד בבנין אב והלא בעיה היא בגמ' אם הנלמד בהיקש יכול לחזור וללמוד בבנין אב. אכן לפי מה שביארנו במידות ק"ו, ג"ש ובנין אב, בנין אב היא היסוד הקבוע (לעומת ק"ו שעניינו שינוי וג"ש שעניינה שווי). […]