המאגר התורני

נדרים ס"ו (ע"ב): ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון רבי יהודה טעים אמר קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר. שתי גרסאות יש בגמרא. האחת דגרסינן "ועוד" והיינו שזה טעם נוסף שלא יתרגלו לנדור והטעם […]

"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי". מדוע מספרים ביציאת מצרים במה שנאמר בפרשת ביכורים. נראה בע"ה לענ"ד שיש כאן בחינה של גזירה שוה. "והגדת לבנך" "הגדתי היום". ומכאן למדו שזו היא ההגדה. אדם דן ג"ש לקיים תלמודו. המילים המשותפות מלמדות על תוכן שוה. ביכורים, אדם יורד לתוך שדה וראה תאנה שביכרה. אח"כ לוקח אותה אל המקדש אל הכהן ומספר "ארמי אובד אבי וגו'". התאנה קושרת אותנו אל ראשית מטעינו. עם שיצא ממצרים הרי הוא כתאנה שביכרה. הבשיל ויצא למלא את […]

נזיר כ"ג (ע"א): גמרא תנו רבנן אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון […]

נדרים ע"ז (ע"ב) – ע"ח (ע"א): ושתי והנדר בטל מאליו אמר רבי יוחנן וצריך שיבטל בלבו תניא בית שמאי אומרים בשבת מבטל בלבו בחול מוציא בשפתיו ובית הלל אומרים אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו אמר רבי יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום דתני' זה הדבר החכם מתיר ואין בעל מתיר שיכול ומה חכם שאין מפר מתיר בעל שמפר אינו דין שמתיר תלמוד לומר זה הדבר חכם מתיר ואין בעל […]

נזיר י"ח (ע"א): והלא דברים ק"ו ומה טהור שנטמא טעון העברת שער והבאת ציפרין מי שהיה טמא מתחלה אינו דין שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין ת"ל וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין ולפטור את הנזיר בקבר. נזיר מעצם מהות נזירות מופרש הוא מטומאה. נזיר הוא מלשון הפרשה והבדלה ואף טומאה וטהרה עניינן הבדלה. כלשון חז"ל (במדב"ר פרשה ג', ט"ז): יראת ה' טהורה זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. […]

ויקרא, ג', ו'-ט': ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו. אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה': וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב: והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב: ובספרא (דבורא דנדבה פרשתא י"ד פרק י"ט): … משום רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא […]

נזיר י"ז (ע"ב) – י"ח (ע"א): תא שמע אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין ימי חלוטו מנין ודין הוא מה ימי טומאתו מגלח ומביא קרבן אף ימי חלוטו מגלח ומביא קרבן ומה ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את הקודמין לפיכך אין עולין לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאינו מבטל את הקודמין לפיכך עולין לו מן המנין אמרת […]

נדרים ע"ה – ע"ו: משנה האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין רבי אליעזר אמר מופר וחכמים אומרים אינו מופר אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמרו לו הרי הוא אומר אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר: גמרא איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלין או דלמא […]

יבמות ק"ד (ע"א): מאי טעמא דרבנן אמר עולא ילפינן רגל רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין. נאמר בחליצה (דברים כ"ה, ט'): ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונאמר במצורע (ויקרא י"ד, י"ד): ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. מה במצורע רגלו היא רגל ימין אף בחליצה רגלו הוא רגל […]

בזהר בראשית דף ק: (מדרש הנעלם) רבי פנחס פתח קרא, דכתיב (במדבר יז יא) והנה החל הנגף בעם, וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', וכתיב ותעצר המגפה, כתיב הכא מהר (שכתוב "הולך מהרה"), וכתיב התם "מהרי שלש סאים", מה להלן קרבן לאשתזבא, אף כאן קרבן לאשתזבא. ועי' בפירוש הסולם שכתב: וילפינן בגזירה שוה בזהר שם מבואר שאברהם ראה שלשה אנשים ניצבים עליו: מהו "עליו" – לעיין בדיניה שדנו את אברהם. יתכן לומר שזה גופא הנסיון של אברהם, […]