המאגר התורני

בבא קמא ל"ז (ע"א): מיתיבי סומכוס אומר מועד לאדם מועד לבהמה מק"ו ומה לאדם מועד לבהמה לכ"ש מכלל דתנא קמא אינו מועד קאמר א"ל רב זביד סומכוס אחזרה קאי והכי קא"ל לתנא קמא דקאמרת חזרה דבהמה חזרה היא חזרה דבהמה לאו חזרה היא מק"ו מאדם ומה מאדם לא קא מהדר ביה מבהמה לא כ"ש. עי' תוס' לעיל דף ב' ד"ה ומילתא. בנגיחת אדם מתגלה יותר כח הרע שבשור. "אדם אית ליה מזלא" ומצד מדרגתו בטבע צריכה להיות לשור – כמו […]

סנהדרין ע"ו (ע"א): בתו מאנוסתו מנין האמר אביי קל וחומר על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר לי רבי יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה. אביי לומד בתו מאנוסתו שהיא ערוה ומיתתה […]

בבא קמא ל"ד (ע"ב): ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור אימר דשמעת ליה לרבי יהודה לענין שמירה דכתיבי קראי לענין תשלומין מי שמעת ליה והתניא רבי יהודה אומר יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת אמרת וכי מועד למה יוצא להחמיר עליו או להקל עליו הוי אומר להחמיר עליו ומה מועד אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כ"ש. לא בכדי […]

סנהדרין ע"ו (ע"ב): ההוא גברא דמצמצמא לחיותה דחבריה בשימשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רב פטר רבינא מחייב קל וחומר ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שחייב בהן את המצמצם. לרבינא אנו דנים בקל וחומר1 בבואנו לדון איזה מקרה ראוי להיות מונהג יותר בדין ואיזה יותר ברחמים, בודאי נדון ונאמר שרוצח חמור ממזיק ופגיעתו קשה יותר וראוי יותר לדונו בדין. רבינא מחדש שמצאנו […]

בבא קמא ל"ב (ע"ב): תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב מאי חייב א"ר יוסי בר חנינא חייב בד' דברים ופטור מגלות לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס אמר רבא ק"ו ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא […]

סנהדרין ע"ד (ע"א): תניא רבי שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן. פגם הדיוט ניתן להציל, ק"ו לפגם גבוה עי' מרגליות הים שהביא מהזהר ביטוי של פגימותא לעילא. ועיין בעוד במרגליות הים שם ד"ה וכי עונשין מה"ד שיש לדון אם פגיעה ברודף היא דין עונש או דין הצלה לנרדף. אם ענש הוא לרודף י"ל שעונש הוא מידת הדין והנהגת הדין ואם התורה הענישה את […]

בבא קמא ל"ח (ע"ב): והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה. קל וחומר זה הוא המשך לקל וחומר שנשא משה מעצמו, ממשה רבינו למד עולא להמשיך ולדון קל וחומר מעצמו. אם בשביל שתי פרדות טובות, דן הקב"ה את עמון ומואב במידת הרחמים, אף שמואב מצד עצמם ראויים הם למידת הדין, שהרי הם שהביאו […]

סנהדרין נ': שריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונן אבד נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשריפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מסייף שריפה חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן […]

בבא קמא ל"ח: וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית. עי' תוס' וראשונים ששאלו הרי אזהרת "אל תצר את מואב" נאמרה קודם פרשת מדין. נראה שהקל וחומר […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל הצריך לפרט מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. על מצות כיסוי הדם לאחר שחיטה כותבת הגמרא (חולין פ"ח): תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת פשתן דקה גמרא ונסורת של חרשין דקה וסיד וחרסית לבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבנה ומגופה […]