המאגר התורני

זבחים י"ג (ע"א): לא ירצה המקריב אותו לא יחשב זריקה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה (ומכפרת) ומעכבת כפרה אף כל עבודה ומעכבת כפרה יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה. האר"י בביאור מידה זו כתב: וכל דבר שהיה בכלל וכו' (ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא). לפעמים מקבלת מן הת"ת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והת"ת […]

מנחות ל"ב (ע"ב): אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר "אגרת" היינו בלא הקפדה על חסרות ויתרות, שאין מדקדקין בה אלא על מנת שיבין הקורא ולא מצד הספר בעצמו, ולכן מזוזה שכתבה אגרת בלא דקדוק פסולה. וילפינן לה מק"ו. תוס' ד"ה כתבה הם המפרשים כך פסול אגרת וגם חולקין על רש"י וסוברין שלא ילפינן מגט אלא: ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דדמעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת. וצריך עיון בהשוואה לסוגיה בברכות דף […]

הגמרא מחפשת מקור לדין שחיטה בצפון באשם ומביאה ששנה הכתוב לעכב באשם מצורע מן הכתוב (ויקרא י"ד, י"ג): ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה. ואומרת הגמ' שקרא זה נדרש באופן אחר בברייתא: דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש; כיצד? ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' – שאין ת"ל כחטאת האשם, מה ת"ל כחטאת האשם? […]

עירובין ה' (ע"ב): אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וקל וחומר מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ. רשות הרבים עניינה דין שהרי היא ביטוי לפירוד לשון עץ חיים שער י"א פרק ה': אבל אלו הו' חלקים נקודות של ז"א יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין רק זה על גבי […]

זבחים דף ח' (ע"ב): כלל מתקיף לה ר' יעקב מנהר פקוד הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא כללא קמא מרבי זבחים ותו לא כללא בתרא לה' כל דלה' ואפי' לעופות ואפי' למנחות. מחלוקת אם כללי בתרא צריך להיות דומה לכללא קמא. ועי' הליכות עולם עם פירוש יבין שמועה אות כ"ז שביאר ע"פ רש"י שהדמיון הוא בגודל הריבוי שכל כלל מרבה. והביא שתוס' כתבו שהמילים צריכות להיות שוות, ודחה פירושם עיי"ש. לעצם המחלוקת נראה שהדעה שהכללים צריכים להיות שווים מתאימה […]

מנחות כ"ח (ע"ב) תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה של כסף כשרה של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה א"ל מאי דעתך א"ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דרשי מיהו מר סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ומר סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב אמר […]

במדרש רבה בראשית פרשה כ"ה פס' ב': ויקרא את שמו נח לאמר ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש כיון שעמד נח נחו ומנא לן […]

זבחים מ"ח (ע"ב): וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת! הא למה יצא? לקבוע לו מקום, שאם לא שחטה בצפון – פסול; אתה אומר לכך יצא, או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון? תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה, זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון. הפסוק ממנו לומדים בנין אב הוא (ויקרא ד', כ"ט): וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העלה. המילה "חטאת" המופיעה […]

מנחות כ"ז (ע"ב): כדתנא דבי ר"א בן יעקב "אל פני הכפרת קדמה" זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים. וברש"י: זה בנה אב – הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה. ובשטמ"ק גורס במקום "הקישה" "הקב"ה" ורשי אומר זה בנה אב הקדוש ברוך הוא אב וכו'. והוא תמוה מאי שנא בנין אב זה מכל האחרים שלא כתב בהם רש"י שהקב"ה בנה האב הזה. נראה שרצונו לומר שלימוד זה מלמד […]

מכילתא ויקהל (ל"ה, א') לפי שהוא אומר: ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת… והדין נותן: ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי הוא דוחה שבת, מכשירי עבודה שאין להם מלא מכחן אינו דין שידחו את השבת, כגון: שניטלה קרנו של מזבחי או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם בשבת?! ת"ל:" ויקהל משה" – בחול ולא בשבת. והדברים קשים. הרי בכל התורה מכשירין קלין מן המצוה עצמה והדברים מרפסיין אגרא (ע' מרכבת המשנה). נראה בביאור הענין שאפשר לראות […]