סוג מדיה: טקסט

תענית כ"ז (ע"ב): ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת קל וחומר בשבת עצמה. ההבדל בין ערב שבת לשבת עצמה הוא שהנהגת ערב שבת היא מפני כבוד השבת והנהגת השבת עצמה משום ענג שבת. כך מבואר בלשון הרמב"ם בפ"ל מהלכות שבת (הלכה א', ב', ז' וי'): א. ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים שבתורה זכור ושמור ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר (ישעיהו נ"ח) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' […]

זבחים ס"ג (ע"א): אמר רבי יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרים שנאמר ושחטו (אותו) פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר. ופרש"י: דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר. ובהמשך מחלקת הגמ' בין עבודה לאכילה, שגדר זה שלא יהא טפל חמור מן העיקר הוא רק בעבודה "דאדם עובד במקום רבו" וככל שקרוב יותר לרב ראוי יותר לעבודה. העבודה היא קשר וקרבה לרבו. הקרבה היא בחינת רחמים והרחוק הוא דין (עי' במבוא) על כן אם מקום טפל שרחוק יותר והקשר פחוּת […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרמ"ע מפאנו. זהר משפטים דף צ"ז (ע"א-ע"ב, אות ס"ד בסולם) עה"כ "כמשפט הבנות ייעשה לה" היינו דכתיב "ייעשה למחכה לו" כמה דהאי ברתא אשלימת בהאי עלמא אף הכי קוב"ה אשליה לה עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב " עין לא ראתה אלוקים זולתך ייעשה למחכה לו" והכא כתיב "ייעשה לה". ובפירוש הסולם: לומד גזירה שוה "ייעשה" "ייעשה" שאף ייעשה שבכאן הוא בחי' עין לא ראתה אלוקים זולתך. גזירה […]

תוספתא טהרות (פ"ו): ומפני מה ספק רה"ר טהור אמר להם מפני שהצבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרובן טמאין ואם טומאה ודאית הותרה לצבור ק"ו לספק ר"ש בן גמליאל אומר מפני מה ספק רשות היחיד טמא וספק רשות הרבים טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים. ק"ו ציבור אינו יוצר חיים ורשה"ר אינה מקום התייחדות ויצירת חיים. ציבור כיון שכבר מאוחד והוא חי. אין ציבור מתים. ורה"ר אינו מקום התייחדות הנדרשת ליצירת חיים. איש לדרכו פנה. אם טומאה ודאית […]

זבחים ס"ה (ע"א): ומלק ממול עורף אתה אומר ממול עורף או אינו אלא מן הצואר ודין הוא נאמר כאן ומלק ונאמר להלן ומלק מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף אי מה להלן מולק ואינו מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל ת"ל ומלק והקטיר מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו. לשון מיוחדת נאמרה כאן "ודין הוא נאמר כאן ומלק" וכו' לשון שאינה ראויה לכאורה לגזירה שוה. אכן רש"י חולין כ"ב. ד"ה אומר שהלימוד […]

תענית דף י"א (ע"א): אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר כי האי תנא דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו […]

נאמר במשנה לעיל (נ"ה ע"ב): המגדף אינו חייב עד שיפרש השם… אלא מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. ובגמ' (ס' ע"א): "ולא מאחין" מנלן אמר רבי אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא קרועי בגדים וכתיב התם ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהן קרעים ומה תלמוד […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. גמרא ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט: תני רבי ישמעאל ונשא עונו קרבן מנן ליה בית דין ילפין אגדה אגדה מה אגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין. בירושלמי למדו ג"ש "אגדה" "אגדה". כתיב הכא בעדים "אם לא יגיד" וכתיב להלן בב"ד "אשר יגידו לך מן המקום אשר יבחר ה'" מה להלן בב"ד אף כאן בב"ד. נראה שהגדה היינו שיש חיבור המדבר והשומע. "אגדה" לשון אגד והתקשרות […]

זבחים ק"ה (ע"ב): ור"ש האי מחוץ למחנה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן חוץ למחנה ונאמר להלן חוץ למחנה מה להלן חוץ לג' מחנות אף כאן חוץ לג' מחנות. עי' שפת אמת1 שכתב שנחלקו ר"ש ורבנן אם ילפינן בגיזרה שוה "אל מחוץ למחנה" "אל מחוץ למחנה" פר יום הכיפורים מפרה אדומה ופרה אדומה מפר יום הכיפורים. שריפת חטאות הנשרפות מחוץ למחנה נתפרשו על ידי הרב בעולת ראי"ה, בפרשת תרומת הדשן, שהמטרה היא פרסום והפצת הדברים […]

יומא פ"ה (ע"ב) – פ"ו (ע"א) וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת נענה רבי ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת נענה רבי עקיבא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. מגילה כ"ג (ע"ב): מנא הני מילי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבי חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה. וכן […]

זבחים פ"ח (ע"ב): וציץ מכפר על עזות פנים בציץ כתיב "והיה על מצח אהרן" ובעזות פנים כתיב "ומצח אשה זונה היה לך" בספר נעים מגדים בפרשת תצוה כתב שהיה מקובל ענין זה של כפרת הציץ על עזות פנים "ודרך ג"ש ואסמכתא שסמכוה על תיבת מצח והבן". בזהר הקדוש (ח"ב דף רי"ח ע"ב) מבואר שהציץ כיפר ותיקן בפועל את עזות הפנים של אדם בשעה שהוא היה מסתכל בציץ. ההסתכלות גמרה לאדם להתבייש במעשיו ולבו היה נשבר בקרבו והיה נכנע לפני הקב"ה1. […]

סוכה ז' (ע"א): השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן. וברש"י: דהשתא מקילתא לחמירתא אמר מיגו – מיגו דהוי דופן לסוכה דקילא, הוי דופן לשבת דחמירא. מחמירתא לקילתא מיבעיא – דמבוי שיש לו לחי זקוף, דכשר לסוכה בשבת. סוכה נקראת מצוה קלה כדאמרינן בע"ז ג' (ע"א): אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה… ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס. בודאי ביחס לשבת נחשבת הסוכה למצוה קלה, שכן היא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט"ו (ע"ב): אצטריך סד"א נילף "כתיבה" "כתיבה" מהתם מה התם אלות אין צואות לא, אף הכא נמי צואות לא, כתב רחמנא "וכתבתם" אפי' צואות. במזוזה ובתפילין כותבין את כל הפרשה ואפילו את המצוה לכתוב ולא רק את המילים "שמע ישראל וגו'" ובפרשת סוטה סובר ר' יהודה שאינו כותב אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" בלא הצוואות. הגמרא אומרת שסד"א לילף "כתיבה" "כתיבה" שנלמד מזוזות מסוטה על […]

ברכות ה' (ע"א): דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו […]

זבחים פ"ו (ע"ב): איתמר פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן אמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהן עיכול לעולם. לרב חסדא חצות הוא רק סוג של תנאי לאיברים שנתקשו שאם עבר זמן עד חצות נחשבים מעוכלים אבל […]

ברכות ה' (ע"א): מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. ההכרח הוא בחינת דין, ומכאן שהחופש הוא בחינת חסד. כך היא לשון הרב (בהנהגת ק"ו): … והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה. עבד הוא ביטוי להכרח ויציאתו לחירות היא החופש. ההכרח הוא דין והחופש הוא […]

שבת קל"ב (ע"א): אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה וברש"י תושבע"פ לא ניתנה לידרש בי"ג מידות. לולא דברי רש"י היה אפשר לפרש שקל וחומר היא מידה הגיונית ואדם דן קל וחומר מעצמו. הלכה שהיא דבר שאינו הגיוני ואין לדעת סברת ההלכה ולכן אי אפשר ללמוד ממנה קל וחומר. דברי רש"י מתאימים למה שכתב האר"י ז"ל שי"ג מידות הן נדרשות בתושב"כ שהיא תפארת וקל וחומר עצמה היא […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י. ברכות ט' (ע"א): … דתניא (שמות יב) "ואכלו את הבשר בלילה הזה" רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן (שמות יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. מדת גזירה שוה היא מכרעת בין חסד לדין, בין ימין לשמאל. שלש הבחינות הנזכרות בעניין, עניינן הוא המיזוג וההתכללות של ימין ושמאל, זכר ונקבה, חסד ודין: בלילה הזה, חצות, […]

שבת קל"ב (ע"א): מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. נראה שהקל וחומר הוא מצד ההכרח. ההכרח נבחן כדין1. המילה היא השלמת איבר בגופו של האדם. אם השלמת איבר אחד שאינו כ"כ הכרח, מ"מ דוחה את השבת וחיוניותו גורמת לדחיית השבת, שאי אפשר לו לאדם שהגיע זמן מילתו של יום השמיני להיות בשבת לדחות את השבת, קל וחומר […]