סוג מדיה: טקסט

  דברים כ"ט (ט' – י'): אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. בתחילה היה נראה שפרשה זו כתובה בכלל ופרט וכלל: … כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל… כלכם – כלל ראשיכם וכו' – פרט כל איש ישראל – כלל אלא שאי אפשר לומר כן שהרי ממשיכה התורה לפרט "טפיכם נשיכם וגו'" ועוד שהרי אין כאן […]

שמות ל', כ"ב-כ"ד: וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ובמדרש הגדול דרשו: "בשמים ראש" הרי זה כלל, "מר דרר חמש מאות וקנמן בשם" – פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. בהערות המו"ל בהוצאת מוסד הרב קוק כתב שלא מצא מקורו. על כל פנים הפרשה כתובה באופן מובהק במידת כלל ופרט. מפרשי ברייתא דרבי […]

  מועד קטן ג' (ע"א): יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא … איתמר החורש בשביעית רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא […]

בזהר פרשת ויקרא (דף ה':) מן הבהמה, כלל, מן הבקר ומן הצאן פרט לבתר, אלין דכשרין למיכל, ודלא כשרין למיכל אסיר לקרבא, ולאתר אחרא אסתלקו אינון דכשרן ואינון דלא כשרן. "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם", נאמר במידת כלל ופרט. בהמה – כלל, צאן ובקר – פרט. בברייתא דרבי ישמעאל נאמר: מכלל ופרט כיצד? מן הבהמה כלל, מן הבקר ומן הצאן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. בפירוש הראב"ד לברייתא בספרא נאמר: בקר וצאן פרט, […]

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק. נאמר בספרי (ומובא בגמ' מנחות ע"ח ע"א): דבי רבי ישמעאל תנא מצוֹת כלל, חלות ורקיקין פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, חלות ורקיקין אין, מידי אחרינא לא: לשון הפסוק ודברי הספרי העוסקים במוצרי החטה מזכירים את דברי הזהר בריש ספרא דצניעותא (שמות קע"ו.): מאן צניעותא דספרא אמר רבי שמעון חמשה פרקין אנון דכלילן בהיכל רב ומליין כל ארעא, אמר ר' יהודה אי […]

אבות נזיקין שייכים למידת בנין אב. במשנה למדו בלימוד "הצד השוה" שיהא בחי' "במה הצד" ו"מה מצינו" שהם במידת בנין אב. גם בהמשך בדף ה' אמרו שכולהו אי שדית בור בנייהו אתיא במה הצד לבר מקרן ולמאן דאמר קרן עדיפא, אף קרן, זה לימוד מובהק של בנין אב1. עצם המושג "אבות" בו פותחת המסכת וסדרי נזיקין אף הוא רומז למידת בנין אב. "אבות מכלל דאיכא תולדות". מידה זו מבוארת על פי האר"י שהיא הנהגת התפארת בנטותה לצד נצח ו/או הוד. […]

עבודה זרה מ"ו (ע"א): איתמר אבני הר שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אסורות וחד אמר מותרות מאי טעמא דמאן דאמר מותרות כהר מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר אף הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין מה להר שכן מחובר בהמה תוכיח מה לבהמה שכן בעלת חיים הר יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר אף כל שאין בהן תפיסת […]

בבא מציעא ס"א (ע"א): אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל ותיתי מהנך דמאי פרכת מה לרבית שכן חידוש אונאה תוכיח מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו אף אני אביא גזל. חידוש חידשה לנו התורה "שלי שלי ושלך שלך". הדרך על ידה מוציא האדם את העולם אל הפועל, מיישבו ומשכללו היא על ידי קניינו. עומק יש בצורה זו של היצירה. האדם קשור […]

בבא קמא ה' (ע"א): לא הרי השור כהרי המבעה: מאי קאמר אמר רב זביד משמיה דרבא הכי קאמר לכתוב רחמנא חדא ותיתי אידך מיניה הדר אמר חדא מחדא לא אתיא. ופירש רש"י: ותיתי אידך מינה – במה מצינו בשור שהוא מזיק וחייב אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב. בפשטות הלימוד הוא בבנין אב. כמו שכתב רש"י בכמה מקומות בש"ס שמידת בנין אב היא "מה מצינו". לכאורה כל מושג אבות נזיקין בנוי ממדת בנין אב והתולדות הן בחי' "בנים". האר"י ביאר […]

בבא קמא ע"ז (ע"ב): איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש גנב כלאים וטבחה טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה וכו' כלאים? שה כתיב ואמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים וכו'. ועי' תוד"ה זה בנה אב וכן בחולין ע"ח ד"ה זה ששקלו וטרו בסוגיא זו ונחלקו על רש"י איזה פסוק שנאמר בו "שה" הוא בנין אב לכולם. על כל פנים מסתבר שב"בנין אב" נאמר למקרים מועטים בלבד ולכאורה לא מתאים לומר בנין אב […]

כל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות. למסקנת הגמרא מקור הדין והאסמכתא בתורה לדין זה הוא תפילין. למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין נשאר שילפינן במידת בנין אב מתפילין (ל"ד ע"א): גמר מתפילין מה תפילין נשים פטורות אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. רש"י בדף ל"ד (ע"ב) בד"ה ואדילפינן מתפילין לפטורא כתב וזו לשונו: … דגמר כל מצות עשה שהזמן גרמא מתפילין לפטור את הנשים בבנין אב דמה מצינו בתפילין. לימוד זה נשאר למסקנה למ"ד שני כתובים […]

קידושין כ"ד (ע"א): אלא ראשי אברים מנלן דומיא דשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. בפשטות לימוד זה הוא בנין אב. אמנם רבים הראשונים שהביאו את המשך הגמרא בע"ב שלמדה מריבויא ד"ישלחנו", ולמדו בריבוי מיעוט וריבוי, וכן כתב שם רש"י, מכל מקום הרמב"ם הביא את הרישא של הסוגיא, ומשמע שזה מה שנשאר למסקנה וזו לשון הרמב"ם (פ"ה הלכות עבדים הל"ד): כיצד בראשי איברים המכה את עבדו בכוונה וחסרו אחד מכ"ד ראשי איברים […]

נדרים ד' (ע"ב): אמר מר ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנדרים דילמא גבי נדרים הוא דמיפר משום דלא אית ליה קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא דסתם נזירות ל' יום אימא לא קא משמע לן. כבר הראינו לדעת ש"מה מצינו" הוא בנין אב כלשון רש"י בכמה מקומות בש"ס. קשר בין אב לבתו ראוי להיות נלמד מבנין אב שכן […]

נזיר מ' אלא מצורע בתער מנלן וכ"ת תיתי מלוים מה לוים שכן טעונין תגלחת ואין תגלחתן אלא בתער אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת ואין תגלחתו אלא בתער איכא למיפרך מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם תאמר במצורע דלא אלא תיתי מנזיר מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם תאמר במצורע דלא אלא מחדא לא אתיא תיתי מתרויהון מהי תיתי תיתי מלוים מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן נזיר יוכיח מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם לוים יוכיחו וחזר […]

סוטה ב' (ע"ב): ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. מידת בנין אב מתבארת בדברי האר"י שהתפארת הנקרא אב נוטה לנצח והוד (הנקראים בנים). בנין אב מכתוב אחד היינו או נצח או הוד, ובנין אב משני כתובים, היינו נצח והוד כשהם אחד. המיוחד בנצח והוד, שפעמים שהם שתי ספירות ופעמים ששתיהן ספירה אחת וכל אחד מהם נבחן כ"פלגא דגופא". […]

ספרא א' (ג) לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר בדבור א"מ שאינו לכל ישראל. הרי אתה דן מבנין אב לא דבור הר סנה שהוא תחלה לדברות כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות. ולא דבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הר סנה שאינו לכל ישראל: (ד) הצד השוה שבהן שהן דבור מפי קדש למשה. והקדים קריאה לדבור. אף כל מה שהוא דבור ומפי קדש למשה הקדים קריאה לדבור. כתב האר"י בהנהגת בנין אב: מבנין […]

ספרא בהר (א'): תלמוד לומר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש להם (אלא) מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. כך לשון האר"י בהנהגת מידת דבר שהיה בכלל ויצא וכו': לפעמים מקבלת מן התפארת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והתפארת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה […]

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (כ"ג): כן תעשה לכרמך לזיתך והלא כרם וזית בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה כרם מיוחד שהוא בעשה ועוברין עליו בלא תעשה כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה. רמב"ם מ"ע קל"ד שהביא מדרש זה וביארו וזה לשונו: מצוה קלד היא שצונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמטה והפקיר צמחי אדמתנו כלם לכל אדם והוא אמרו ית' והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו' ולשון מכילתא והלא הכרם והזית בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו […]

מכילתא דר' ישמעאל משפטים (כ'): ואספת את תבואתה והשביעית. להביא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך הרי אתה דן מבין שניהם כאחד לא הרי הזית כהרי הכרם ולא הרי הכרם כהרי הזית הצד השוה שבהן שגדלים על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית אף כל שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אינו […]

ראש השנה ל"ב (ע"א): רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן. הזיכרון לפני ה' מבטא את האידיאל. בימי השמחה בהקרבת הקרבנות במקדש תוקעים בחצוצרות לבטא את רוממות הקדושה והקשר אל הקב"ה. הדברים עולים לזיכרון לפני ה' אלוקינו ומצטרפים אל הקדושה ונצרבים בתוכן הפנימי של העולם והעולם הולך ומתבסם, הולך […]