אתר משני: י"ג מידות

אגרא דכלה אגרא דכלה – דף יט/ב – כ/א גמרא שבת (יו"ד י' ע"א) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא (שמות יח יג) ויעמד העם על משה מהבוקר ועד הערב, וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר. הנה היה מקובל בידם גזירה שוה מסיני, הלא כתבתי לך שלשים גזירה שוה הוא נגד מדת "רחום (שמות לד ו), הנה כשיש דין למטה אין דין למעלה […]

כתב האר"י בהנהגת מידת קל וחומר: דרשא זו מצד המלכות, שמקבלת מהת"ת פעם כך ופעם כך, כי פעם תקבל מחו"ג שבת"ת, וזהו מקל. כי קל רמז לרחמים, המקילים את הדין, ומרחמים על העולם. וחומר, רומז אל הדין, המחמיר לדון את העולם, הרי מדה א'. ומדה זו, כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים, ומרחם על העולם. חסד וגבורה הם ימין ושמאל, ואז קל וחומר זו הנהגת ימין ושמאל ובמאמרי המידות לרמ"ע מפאנו כתב: קל וחומר הרמז בה […]

התנועה היא מן הפרט אל הכלל. ההנהגה היא הנהגת הכלל והפרט בא לומר שכל פרט בפני עצמו בפרטיותו שייך אל הכלל ולא רק כלל הפרטים מונהגים כשהם ביחד בהנהגת הכלל כי אם כל פרט ופרט כשלעצמו. בהמשך לדברי הרמח"ל שנזכרו לעיל בהנהגת כלל ופרט שראשיתה ברצון העליון א"ס ב"ה י"ל שכיון שכל עלול משתוקק לעילתו ושאיפת א"ס מונחת בעצם הבריאה, על כן יש גם "פרט וכלל" שנעשה הכלל מוסף על הפרט. הכלל כולל הכל, מעבר למתגלה בפרטים, על כן כשהמגמה […]

הנזיר שאל את הרב: רבינו, קדושה יש אצלו, רוח השפעה סגולית האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסויים, מה, שיטה? והתשובה הייתה: כן! ודאי! שיחה כזו יכולה היתה להתנהל גם ביחס לדברי הרב בעולת ראי"ה על ברייתא דר' ישמעאל: אורות הקודש, אורות מקוריים עליונים ותחתונים, לשון פיוטית מרוממת יש כאן, האם יש שיטת הרב בהבנת מידות שהתורה נדרשת? והתשובה בודאי הייתה: כן! חכמי הנגלה בעיסוקם במידות שהתורה נדרשת בהן, נגעו בהגיון המידה, דרך שימושה ובשאלות העולות מהגיון המידות. חכמי […]

קל וחומר – זוהר בראשית (דף כ"ז ע"א): כגוונא דא אמרו מארי מתניתין "וימררו את חייהם בעבודה קשה" – בקושיא, "בחומר" – בקל וחומר, "ובלבנים" – בלבון הלכתא, "ובכל עבודה בשדה" – דא ברייתא, "את כל עבודתם וגו'" – דא משנה, וראה הרחבה לדברי הזהר בהרחבה נוספת לביאור האר"י – הנהגת קל וחומר – טוב ורע כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל – זהר תרומה קס"א (ב'): זוהר קס"א (ב'): תורה שבכתב ותורה דבעל פה, דא כלל ודא פרט, כלל […]

שלשה המה אשר באו בכתובים לפאר לרומם ולבאר גודל המידות שהתורה נדרשת בהן: האר"י הקדוש, הרמ"ע מפאנו והרב קוק זכר צדיקים לברכה. על שלשה עקרונות נאמרו דבריהם: על ההנהגה על המנהג ועל ההתנהגות האר"י מבאר את המידות כדרכי ההנהגה של בורא עולם את עולמו. הנהגה זו באה לידי ביטוי בתורה במידות שהיא הנדרשת בהן שכל אחד מהן מבטאת דרך הנהגה מיוחדת. הרמ"ע מפאנו מבאר את המידות כמנהגו של עולם. חוקי חיים על פיהם נוהג העולם. המידות שהתורה נדרשת בהן רומזות […]

* הזוהר (ויקרא דף ס"ב ע"א):   פרק קמ"ט בתהילים הוא הפרק לפני הפרק החותם את ספר תהילים. פותח הוא במילים: הללוי'ה שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים. וביאר הרד"ק פסוק זה: הללוי'ה – אמר כנגד ישראל שירו לה' שיר חדש – כלומר שלא יהיה להם די בשירים אלה הכתובים, אלא אתם תחדשו לו שיר על הנפלאות שעשה עמכם. תהלתו בקהל חסידים – תהלתו תהיה נאמרת בקהל חסידים, והם ישראל. פרק קמ"ט הוא המשך לסיום הפרק הקודם לו בו […]

  ח. וכל דבר שהיה בכלל וכו' (ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא). לפעמים מקבלת מן הת"ת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והת"ת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד"ו פרצופים, והמלכות שנקראת דבר, היתה בכלל הת"ת הנקראת כלל ונכללה בו, ויצא מן הכלל שהוא ת"ת, ונדבקה בלמודי ה'. וזהו כל דבר שהיה בכלל […]

בכמה מקומות בש"ס כתב רש"י שמה מצינו הוא בנין אב כמו שבת כ"ו (ע"ב) זו לשונו: ופרט לך הכתוב באחד מהן – בטומאת נגעים כלל תחלה ואחר כך פרט והבגד כי יהיה בו נגע צרעת כלל בבגד צמר כו' פרט, אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו, דהוא בנין אב, דאינו אלא צמר ופשתים. וכן הוא בזבחים דף נ' (ע"א) על דברי הגמרא "דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב". כתב רש"י: בבנין אב – מה מצינו וכולן שאילות הללו […]

ויאמר אלקים נעשה אדם: האדם לא כתיב אלא אדם סתם לאפקא דלעילא דאתעביד בשמא שלים. כד אשתלים דא אשתלים דא. אשתלים דכר ונוקבא לאשלמא כלא. הוי"ה סטרא דדכר. אלקים סטרא דנוקבא: אתפשט דכורא ואתתקן בתקונוי באמה בפומיה דאמה. מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו: דינין דדכורא תקיפין ברישא בסופא נייחין דנוקבא באפכא: דינין דדכורא הם בראשו שהרי נה"י דאמא מלובשין במוחין דז"א מינה דינין מתערין וכשהן בז"א הרי הם דינין תקיפין ברישיה, ובסופו בנה"י שלו, הרי הוא זכר והוא חסדים מצד עצמו […]

לפעמים יתנהג העולם בסוד מלכות (הנקרא דבר) בנצח והוד שבה המקבלת (וי"ג המקבלים) מתפארת… או יהיו מקבלים נצח והוד שבה מסוף התפארת שהוא יסוד, וזה דבר הלמד מסופו. עד כאן עסקינן במלכות בחינת "פרט" ובבחינת "דבר שיצא" ועתה שתי המידות הבאות עוסקות במלכות בחינת "דבר הלמד" דהיינו המלכות רק בחלק נצח והוד שבה, שהם בחינת "למד" כנאמר "וכל בניך לימודי ה'". נראה שכאן המלכות היא בבחינת הלכה1. אף ההלכה יש בה בחינות שונות. יש בה צד לימוד. ויש בה הלכה […]

שני שמות יש לה למידת המלכות בברייתא די"ג מידות. בסדרת מידות כלל ופרט נקראת המלכות פרט "ששם הדברים נפרטים ומתפרשים" ואילו במידות "דבר שיצא מן הכלל" נקראת המלכות "דבר" והוא הדין במידת דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו. יש להתבונן, אפוא, באיזה הקשר נקראת המלכות "פרט" ובאיזה הקשר נקראת "דבר". נראה שפשוט הוא, שכשפני המלכות אל התפארת, ונמצאת במגמה של עליה, למעלה מן היסוד ואף למעלה מן התפארת אז נקראת היא פרט. בתהליך זה באה לידי ביטוי תכונת המלכות לתת […]

רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. השער הזה רבים פתחוהו צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם ואני באתי אחריהם לאסוף כעמיר גורנה ומלאתי את דבריהם כי אין מדרש בלא חדוש. ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם. המדה הראשונה: קל וחומר הרמז בה לכתר עליון בהתיחסו אצל עלת העלות כי הכתר קל הוא ואוכמא איהו בערך עלתו ועם כל זה נאסר ההסתכלות בו כל שכן במה שלמעלה הימנו וגדול כבודו שהושוה קונו לו לכל הדברות המושאל אליהם […]

א"ס ב"ה הוא כלל הכל, מציאותו למעלה מן הפרטים. מתפשט הוא עד א"ס "בלתי בעל תכלית" הצמצום הוא קובע גבולות, מגביל את ההתפשטות. זו היא האנרגיה המושקעת בסדר המציאות. ממנו באים הפרטים. זה כוחה של המלכות אשר בה מתפרטים הדברים. הקו הנכנס אל המעגל המצומצם כבר אינו מתפשט עד א"ס. הוא קו בחי' פרט אשר בו מתבררים הכוחות והעולמות, ונקראים בשם ומוגבלים בגבולות. פרט הוא המלכות הנותנת לכל פרט את מקומו וכוחו. ראשית המושג כלל ופרט הוא בא"ס הנכנס לעיגול […]

בכלל ופרט, הכלל בונה את הפרטים. המגמה היא הפרטים. על כן הכלל נבחן במציאות מעל הפרטים (דוגמת קרבן פסח), והפרט הוא כשלעצמו, מבטא את הכלל במציאות המעשית. כיון שהפרט הוא המגמה אין לך אלא מה שבפרט. בפרט וכלל, הפרטים בונים את הכלל. המגמה היא הכלל הנוצר מפרטים. על כן הכלל נבחן כמציאות הכוללת את הפרטים (דוגמת ציבור לענין פר העלם דבר של ציבור). כיון שהכלל הוא המגמה בא להוסיף אל הפרט את כל הפרטים. אף שבשניהם הפרט הוא המלכות המפרטת […]

זהר יתרו דף פ: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים", מאי כנפי נשרים… מה נשר אשתכח ברחמי על בנוי ודינא לגבי אחרנין כך קודשא בריך הוא אשתכח ברחמי לגבי ישראל ודינא לגבי עמין עעכו"ם נראה שמדקדק בפסוק "אשר עשיתי למצרים" ואח"כ "ואשא אתכם על כנפי נשרים" משמע שיש כאן הנהגה כלפי מצרים והנהגה אחרת לישראל. הנהגה זו מצויה בנשר שמתנהג ברחמים על בניו ובדין על אחרים. זו הנהגה מיוחדת לנהוג עם חלק בדין וחלק ברחמים. האר"י […]

גם במידת "כלל ופרט" יש תהליך בהמשך לקל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. במידות הראשונות עסקנו בספירות הבונות את התפארת. המידות הבאות מדברות על התפארת ככלל ועל המלכות כפרט המתייחס אל הכלל בדרכים שונות. המידות הן: כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל, כלל הצריך לפרט ופרט הצריך כלל. "כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט". הכלל כולל כל הפרטים בשם אחד כדוגמת המילה "בהמה" שכוללת צאן ובקר, כבשים ועיזים ואפי' חיה בכלל בהמה. אם לאחר מכן מפרטת התורה מין […]

המשנה בנגעים פי"ב (מ"ה): כיצד ראית הבית, ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד), אפלו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית(שם)), ואפלו חבילי עצים, ואפלו חבילי קנים, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר, עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר, […]

כשמהפרטים אנו מגיעים אל הכלל, הדבר מלמד שהכלל הוא מורכב מפרטיו. יש כלל שהוא מעל הפרטים כמו קול ודיבור שהקול מעל הדיבור ולא שהקול הוא צירוף של כל הדיבורים. ויש כלל שהוא מורכב מכלל הפרטים. זו בחינת "מוסף על הפרט" שהכלל בא להוסיף עוד פרטים הנמצאים בו. לא אמרו רק כלל שכן אז הכלל הוא למעלה מכלל פרטיו וזה אינו אלא הוא כלל פרטיו ואינו בא אלא להוסיף עוד פרטים. כגון עשרה אנשים מהוים מנין, ואם היה כתוב: "ראובן שמעון […]